מַהוּ הַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם?

לְמַעֲשֶׂה, יָם הַמֶּלַח אֵינוֹ יָם, אֶלָּא אֲגַם מֶלַח שֶׁמֵּיְמָיו אֵינָם זוֹרְמִים הָלְאָה לְשׁוּם מָקוֹם. בִּגְלַל שֶׁהוּא נִמְצָא בְּאֵזוֹר מִדְבָּרִי חַם וְיָבֵשׁ, הַמַּיִם בָּאֲגַם מִתְאַדִּים מַהֵר וְהַמֶּלַח נִשְׁאַר. הַתּוֹצָאָה הִיא מַיִם מְלוּחִים מְאוֹד-מְאוֹד: מְלוּחִים פִּי עֶשֶׂר מִמֵּי הַיָּם הַתִּיכוֹן. כָּל כָּךְ מְלוּחִים, שָׁאַף בַּעַל חַיִּים לֹא מְסֻגָּל לִחְיוֹת בָּהֶם, וְלָכֵן יָם הַמֶּלַח נִקְרָא גַּם "יָם הַמָּוֶת".

אֵזוֹר יָם הַמֶּלַח יָדוּעַ כְּאֵזוֹר שֶׁבּוֹ יֵשׁ אַקְלִים מְיֻחָד שֶׁעוֹזֵר לַחוֹלִים בְּמַחֲלוֹת נְשִׁימָה, וּבֹץ עָשִׁיר בְּמִינֵרָלִים שֶׁיָּכוֹל לְהָקֵל עַל חוֹלִים בְּמַחֲלוֹת עוֹר וּפְרָקִים. כְּמוֹ כֵן, בְּסָמוּךְ לוֹ נִמְצָאִים אֲתָרִים בַּעֲלִי חֲשִׁיבוּת הִיסְטוֹרִית כְּגוֹן מְצָדָה, עֵין גְּדִי וּמְעָרוֹת קוּמֶרָאן. כָּל אֵלּוּ, יַחַד עִם הַנּוֹף הַמִּדְבָּרִי הַמְּיֻחָד, הָפְכוּ אוֹתוֹ לְמוֹקֵד תַּיָּרוֹת מְבֻקָּשׁ.