"כִּפָּה אֲדֻמָּה" הִיא אַחַת מֵאַגָּדוֹת הַיְּלָדִים שֶׁמּוֹפִיעוֹת בַּסֵּפֶר שֶׁל הָאַחִים גְּרִים, וּמוֹפִיעַ בָּהּ זְאֵב מְרֻשָּׁע. הָאַחִים גְּרִים הָיוּ חוֹקְרֵי תַּרְבּוּת מִמּוֹצָא גֶּרְמָנִי. כְּחֵלֶק מֵעֲבוֹדַת הַמֶּחְקָר שֶׁלָּהֶם הֵם אָסְפוּ סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וְאַגָּדוֹת גֶּרְמָנִיּוֹת וּפִרְסְמוּ אוֹתָם בְּסֵפֶר. הַסֵּפֶר הֵכִיל כְּ-150 סִפּוּרִים, בֵּינֵיהֶם כָּאֵלּוּ שֶׁאַתֶּם בְּוַדַּאי מַכִּירִים כְּמוֹ "שִׁלְגִּיָּה", "הַיְּפֵהפִיָּה הַנִּרְדֶּמֶת" וָעוֹד. אֶת הַסִּפּוּרִים שֶׁהֵם אָסְפוּ הֵם עִדְכְּנוּ מְעַט, וְכָכָה יָצָא שֶׁהֵם הוֹסִיפוּ סוֹף טוֹב לְסִפּוּר שֶׁל כִּפָּה אֲדֻמָּה.
אֵיזֶה מַזָּל... 😊
בָּאַגָּדָה עַל "כִּפָּה אֲדֻמָּה" מְסֻפָּר עַל יַלְדָּה חֲמוּדָה שֶׁקִּבְּלָה מִסָּבְתָא שֶׁלָּהּ מַתָּנָה: שִׁכְמִיָּה אֲדֻמָּה. זֶה מִין מְעִיל עִם כּוֹבַע. הִיא כָּל כָּךְ אָהֲבָה אֶת הַשִּׁכְמִיָּה הָאֲדֻמָּה, שֶׁלָּבְשָׁה אוֹתָהּ כָּל הַזְּמַן וְלָכֵן אֲנָשִׁים הִתְחִילוּ לִקְרֹא לָהּ "כִּפָּה אֲדֻמָּה". יוֹם אֶחָד סָבָתָהּ שֶׁל כִּפָּה אֲדֻמָּה חָלְתָה, וְכִפָּה אֲדֻמָּה נִשְׁלְחָה בִּידֵי אִמָּא לְהָבִיא לְסַבְתָּא קְצָת אֹכֶל. בַּדֶּרֶךְ לַבַּיִת שֶׁל סָבְתָא, שֶׁנִּמְצָא בַּיַּעַר, פָּגְשָׁה כִּפָּה אֲדֻמָּה בִּזְאֵב רָעֵב. הַזְּאֵב הִתְחִיל לְדַבֵּר עִם כִּפָּה אֲדֻמָּה וְהִיא סִפְּרָה לוֹ שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לְבַקֵּר אֶת סָבָתָהּ הַחוֹלָה. הַזְּאֵב שִׁכְנֵעַ אֶת כִּפָּה אֲדֻמָּה לִקְטֹף פְּרָחִים לְסַבְתָּא, וּבֵנְתַיִם מִהֵר לְהַגִּיעַ לַבַּיִת שֶׁל סָבְתָא לְפָנֶיהָ וְטָרַף אֶת סָבְתָא. כְּשֶׁכִּפָּה אֲדֻמָּה הִגִּיעָה אֶל סָבְתָא הִיא גִּלְּתָה שֶׁהַזְּאֵב נִמְצָא שָׁם מְחֻפָּשׂ לְסַבְתָּא וּמְחַכֶּה לִטְרֹף גַּם אוֹתָהּ... לְמַזָּלָהּ בְּדִיּוּק עָבַר שָׁם צַיָּד שֶׁעָזַר לָהּ לִלְכֹּד אֶת הַזְּאֵב וַאֲפִלּוּ חִלֵּץ אֶת סָבְתָא מִבִּטְנוֹ.
לְאַגָּדַת הַיְּלָדִים הַזּוֹ יֵשׁ מוּסַר הַשְׂכֵּל: אִם אָדָם זָר מַתְחִיל לְדַבֵּר אִתְּכֶם לְלֹא סִבָּה אוֹ שׁוֹאֵל אֶתְכֶם כָּל מִינֵי שְׁאֵלוֹת – עָדִיף לֹא לַעֲנוֹת.
הִנֵּה הַסִּפּוּר בְּגִרְסָה מֻמְחֶזֶת:
כַּמָּה פְּרָטִים עַל הָאַחִים גְּרִים:
פוסט זה הוא חלק מהמוצר "חידות מתגרדות לארוחת העשר".
