הַמַּנְהִיג שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת הוּא הַמְּנַצֵּחַ שֶׁלָּהּ, וְכָל תִּזְמֹרֶת מְנַגֶּנֶת לְפִי הוֹרָאוֹתָיו וּלְמַעֲנוֹ. לַמְרוֹת שֶׁלִּפְעָמִים זֶה נִרְאֶה שֶׁהַנַּגָּנִים אֵינָם מִתְיַחֲסִים לָאָדָם שֶׁעוֹמֵד בְּקִדְמַת הַבָּמָה וְעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת מוּזָרוֹת עִם הַשַּׁרְבִיט, תַּפְקִידוֹ הוּא חָשׁוּב וְהֶכְרֵחִי. אָז מָה הוּא תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַמְּנַצֵּחַ? כְּפִי שֶׁנָּהַג מְכוֹנִית אֵינוֹ זָקוּק לָרַמְזוֹר כְּדֵי שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתוֹ אֵיךְ לִנְהֹג, כָּךְ גַּם הַנַּגָּנִים שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת אֵינָם צְרִיכִים אֶת הַמְּנַצֵּחַ כְּדֵי לָדַעַת אֵיךְ לְנַגֵּן יְצִירָה מוּסִיקָלִית. תַּפְקִיד הַמְּנַצֵּחַ, כְּמוֹ הָרַמְזוֹר בַּכְּבִישׁ, הוּא לְכַוֵּן אֶת הַנַּגָּנִים שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת בְּמַהֲלַךְ הַנְּגִינָה.
יְצִירָה מוּזִיקָלִית הִיא דָּבָר מְאֹד מֻרְכָּב: יֵשׁ חֲלָקִים שֶׁבָּהֶם מְנַגְּנִים בְּאִטִּיּוּת, וְיֵשׁ חֲלָקִים מְהִירִים. לִפְעָמִים צָרִיךְ לְהַגְבִּיר אֶת עָצְמַת הַצְּלִיל, וְלִפְעָמִים לְנַגֵּן חַלָּשׁ. וּלְכָל קְבוּצַת כֵּלִים יֵשׁ הוֹרָאוֹת אֲחֵרוֹת: אֵיךְ יֵדְעוּ כְּלֵי הַנְּשִׁיפָה לְמָשָׁל, שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּקָּצֶה הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַבָּמָה שֶׁהֵם לֹא מְנַגְּנִים חָזָק מִדַּי? הֲרֵי הֵם לֹא רוֹאִים אוֹ שׁוֹמְעִים אֶת כְּלֵי הַקֶּשֶׁת, שֶׁנִּמְצָאִים בַּקָּצֶה הַקִּדְמִי שֶׁלָּהּ. רַק הַמְּנַצֵּחַ מְסֻגָּל לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּנָה כֻּלָּהּ וְלִשְׁמֹעַ בְּאֹפֶן מָלֵא אֶת הַיְּצִירָה הַמְּנֻגֶּנֶת. וְלָכֵן רַק הוּא יָכוֹל לְתָאֵם וּלְכַוֵּן אֶת עַשְׂרוֹת הַנַּגָּנִים כָּךְ שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַל הַמְּהִירוּת וְהָעָצְמָה הַנְּכוֹנָה, יַתְחִילוּ לְנַגֵּן בַּנְּקוּדוֹת הַמְּדֻיָּקוֹת, כְּדֵי שֶׁהַמַּנְגִּינָה תִּהְיֶה הַרְמוֹנִית וּנְעִימָה וְלֹא סְתָם עִרְבּוּבְיָה שֶׁל צְלִילִים.
הִנֵּה מְנַצַּחַת שֶׁמַּסְבִּירָה קְצָת עַל עֲבוֹדַת הַנִּצּוּחַ:
וְהִנֵּה יֶלֶד שֶׁמְּנַצֵּחַ עַל תִּזְמֹרֶת שְׁלֵמָה:
פוסט זה הוא חלק מהמוצר "חידות מתגרדות לארוחת העשר".
