כַּמָּה קֵבוֹת יֵשׁ לְפָּרָה?

הַפָּרָה נִזּוֹנָה מֵעֵשֶׂב וּמִסְפּוֹא. הִיא בּוֹלַעַת אֶת הַמָּזוֹן שֶׁלָּהּ כִּמְעַט בְּלִי לִלְעֹס אוֹתוֹ וּמְאַחְסֶנֶת אוֹתוֹ בְּקֵבָתָהּ. בְּתוֹךְ הַקֵּבָה שֶׁלָּהּ יֵשׁ חַיְדַּקִּים שֶׁמְּפָרְקִים אֶת הָאֹכֶל. בַּמָּזוֹן שֶׁהַפָּרָה אוֹכֶלֶת יֵשׁ חֹמֶר שֶׁנִּקְרָא תָּאִית, שֶׁקָּשֶׁה לְפָרֵק אוֹתוֹ. אַחֲרֵי שֶׁהַמָּזוֹן מְבַלֶּה זְמַן מָה בַּקֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה, הוּא עוֹלֶה חֲזָרָה לַגָּרוֹן. הַפָּרָה לוֹעֶסֶת אוֹתוֹ וּבוֹלַעַת אוֹתוֹ שֵׁנִית, וְאָז הוּא מַגִּיעַ לַקֵּבָה הַשְּׁנִיָּה. כָּךְ שׁוּב וָשׁוּב עַד שֶׁהַמָּזוֹן מִתְעַכֵּל בְּאֹפֶן מָלֵא. בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁל הַעֲלָאַת גֵּרָה, הַפָּרָה יְכוֹלָה לֶאֱכֹל כַּמּוּיוֹת גְּדוֹלוֹת בִּמְהִירוּת רַבָּה, וּלְעַכֵּל אֶת הָאֹכֶל בְּאֹפֶן סוֹפִי רַק מְאֻחָר יוֹתֵר כְּשֶׁהִיא נִמְצֵאת בְּמָקוֹם נוֹחַ וּמוּגָן.

הַפָּרָה בֻּיְּתָה בִּידֵי בְּנֵי הָאָדָם לִפְנֵי כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שָׁנִים. בְּנֵי הָאָדָם מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּפָּרוֹת כְּמָקוֹר לְחָלָב לִשְׁתִיָּה וּלְיִצּוּר מוּצְרֵי מָזוֹן, כְּמוֹ גְּבִינוֹת וְחֶמְאָה, וּכְמָקוֹר לְבָשָׂר. עוֹר הַפָּרָה מְשַׁמֵּשׁ כְּחֹמֶר גֶּלֶם לְמוּצָרִים שׁוֹנִים. לְאֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה, פָּרוֹת מִמִּין זָכָר שִׁמְּשׁוּ כִּבְהֵמוֹת מַשָּׂא לִגְרִירַת מַשָּׂאוֹת וּלַעֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה. יֵשׁ תַּרְבּוּיוֹת שֶׁבָּהֶן הַפָּרָה נֶחְשֶׁבֶת כְּחַיָּה קְדוֹשָׁה, אֲבָל בְּרֹב הַמְּדִינוֹת הַמַּעֲרָבִיּוֹת הַפָּרָה הִיא פָּשׁוּט חֵלֶק מִתַּעֲשִׂיַּת הַמָּזוֹן.