מַה שְּׁמוֹ שֶׁל מַלְחִין יָדוּעַ שֶׁהָיָה חֵרֵשׁ?

כְּשֶׁהָיָה בֵּן עֶשְׂרִים הֵחֵלָּה שְׁמִיעָתוֹ לְהִתְדָרְדֵר, עַד שֶׁנִּהְיָה תּוֹךְ כַּמָּה שָׁנִים חֵרֵשׁ לְגַמְרֵי. בֶּטְהוֹבֶן נֶאֱלַץ לְהַסְתִּיר אֶת הַחֵרְשׁוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּחְשְׁבָה בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה לְדָבָר שֶׁרָאוּי לְהִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ. הוּא הִמְשִׁיךְ לְהַלְחִין וּלְפַרְסֵם יְצִירוֹת חֲדָשׁוֹת, לַמְרוֹת מִגְבַּלְתּוֹ... לְמַעֲשֶׂה, חֵלֶק מִיצִירוֹתָיו הַמְּפֻרְסָמוֹת בְּיוֹתֵר נִכְתְּבוּ לְאַחַר שֶׁכְּבָר הָיָה חֵרֵשׁ! תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם: בֶּטְהוֹבֶן הַמִּסְכֵּן לֹא יָכוֹל הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם הַנִּלְהָבוֹת שֶׁל הַקָּהָל...