אֵילַת הִיא הָעִיר הַדְּרוֹמִית בְּיוֹתֵר בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל וְהִיא עִיר נֹפֶשׁ וְתַיָּרוּת חֲשׁוּבָה. בְּכָל שָׁנָה מְבַקְּרִים בָּהּ תַּיָּרִים רַבִּים מֵהָאָרֶץ וּמֵהָעוֹלָם, הַנֶּהֱנִים מֵהַשִּׁלּוּב שֶׁל יָם וְנוֹף מִדְבָּרִי, וּמֵהַאָטְרַקְצְיוֹת הַקַּיָּמוֹת בָּעִיר.
בִּתְקוּפַת הַבְּרִיטִים הָיְתָה בַּמָּקוֹם תַּחֲנַת מִשְׁטָרָה בְּשֵׁם "אוּם רַשְׁרָשׁ". בְּסוֹף מִלְחֶמֶת הָעַצְמָאוּת, מִיָּד לְאַחַר שֶׁנִּכְבְּשָׁה תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה, הוּנַף בְּמָקוֹם דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל מְאֻלְתָּר שֶׁהֵכִינוּ הַחַיָּלִים בְּעַצְמָם מִבַּד וְצֶבַע. טֶקֶס הֲנָפַת הַדֶּגֶל, שֶׁסִּמֵּן אֶת סִיּוּם הַמִּלְחָמָה, צֻלַּם וְהָפַךְ לְסֵמֶל יָדוּעַ.
אֶחָד מֵהַדְּבָרִים הַיִּחוּדִיִּים לָעִיר אֵילַת הוּא יָם סוּף, שֶׁלְחוֹפוֹ הִיא שׁוֹכֶנֶת: בַּיָּם יֵשׁ שְׁמוּרַת אַלְמֻגִּים צִבְעוֹנִית עִם שֶׁפַע שֶׁל דָּגִים בִּגְדָלִים וּבִצְבָעִים שׁוֹנִים. מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתָם לֹא חַיָּב לָדַעַת לִצְלֹל: אֶפְשָׁר לְבַקֵּר בַּמִּצְפֶּה הַתַּת-מֵימִי וְדֶרֶךְ מִגְדַּל הַתַּצְפִּית לְהָצִיץ אֶל תּוֹךְ שׁוּנִית הָאַלְמֻגִּים הַיָּפָה.
סִרְטוֹן קָצָר עַל אֵילַת:
סִרְטוֹן עַל הֲרֵי אֵילַת: