נְדִידַת הַצִּפּוֹרִים מִתְרַחֶשֶׁת בַּסְּתָיו וּבָאָבִיב. צִפּוֹרִים רַבּוֹת אֵינָן מְסֻגָּלוֹת לְהִסְתַּדֵּר בְּמֶזֶג אֲוִיר חָרְפִּי: כְּשֶׁיּוֹרֵד גֶּשֶׁם, וְשֶׁלֶג מְכַסֶּה אֶת הָאֲדָמָה וְהָעֵצִים, הֵן פָּשׁוּט לֹא מוֹצְאוֹת מָה לֶאֱכֹל וַעֲלוּלוֹת לָמוּת מֵרָעָב וּמִקֹּר. לְכֵן, בְּעוֹנַת הַסְּתָיו הֵן עָפוֹת לִמְדִינוֹת חַמּוֹת יוֹתֵר. שָׁם הַחֹרֶף לֹא כָּל כָּךְ קַר וְהֵן נֶהֱנוֹת מִמֶּזֶג אֲוִיר טוֹב וְאוֹכֵל בְּשֶׁפַע. אָז לָמָּה הֵן לֹא נִשְׁאָרוֹת שָׁם? כִּי בַּקַּיִץ מְאֹד חַם בַּמְּדִינוֹת הַלָּלוּ, וְגַם זֶה לֹא כָּל כָּךְ נָעִים לַצִּפּוֹרִים... אָז בָּאָבִיב הֵן חוֹזְרוֹת חֲזָרָה לַמְּדִינוֹת הַקָּרוֹת, וְנִמְצָאוֹת שָׁם עַד הַסְּתָיו הַבָּא, וְחוֹזֵר חָלִילָה.
צִפּוֹרִים נוֹדְדוֹת בְּכָל רַחֲבֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ. הֵן טָסוֹת בִּלְהָקוֹת שֶׁיְּכוֹלוֹת לְהַגִּיעַ אֲפִלּוּ עַד עַשְׂרוֹת אַלְפֵי צִפּוֹרִים. הַצִּפּוֹרִים שֶׁעוֹבְרוֹת בֵּין מְדִינוֹת יַבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה לִמְדִינוֹת יַבֶּשֶׁת אַפְרִיקָה עוֹבְרוֹת בְּרֻבָּן דֶּרֶךְ מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, וְלִפְעָמִים גַּם עוֹצְרוֹת בָּהּ לְיוֹם-יוֹמַיִם שֶׁל מְנוּחָה וְהִתְרַעַנְנוּת. זוֹהִי הִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה לְמִי שֶׁאוֹהֵב צִפּוֹרִים, לְהַגִּיעַ וְלִצְפּוֹת בָּהֶן מִקָּרוֹב.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהַתַּחְבִּיב שֶׁלָּהֶם הוּא צְפִיָּה בְּצִפּוֹרִים וּמַעֲקָב אַחַר אוֹרְחוֹת חַיֵּיהֶם. הֵם נִקְרָאִים צַפָּרִים. בְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ מֶרְכְּזֵי צַפָּרוּת בְּכָל הָאָרֶץ, בְּעִקָּר בַּאֲתָרִים שֶׁבָּהֶם צִמְחִיָּה רַבָּה וּמַיִם, כִּי הַצִּפּוֹרִים הַנּוֹדְדוֹת נֶהֱנוֹת לַעֲצֹר שָׁם. לְמָשָׁל בְּאֲגָם הַחֻלָּה, מַעֲגַן מִיכָאֵל אוֹ עֵמֶק הַיַּרְדֵּן. אִם אַתֶּם רוֹצִים לַהֲפֹךְ לְצַפָּרִים כְּדַאי לָכֶם לְהִצְטַיֵּד בְּמִשְׁקֶפֶת טוֹבָה וּלְהַגִּיעַ בִּתְקוּפַת הַנְּדִידָה לַאֲתָרֵי צַפָּרוּת בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻּקְדָּמוֹת.
עַל הָעֲגוּרִים בְּאַגְמוֹן הַחֻלָּה:
שִׁיר נֶחְמָד עַל נְדִידַת צִפּוֹרִים:
פוסט זה הוא חלק מהמוצר "חידות מתגרדות לארוחת העשר".
