אֵילוּ צַבִּים אֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְכַּנֵּס אֶל תּוֹךְ הַשִּׁרְיוֹן שֶׁלָּהֶם?

צַבֵּי יָם, בְּשׁוֹנֶה מִצַּבֵּי הַיַּבָּשָׁה, אֵינָם מְסֻגָּלִים לְהַכְנִיס אֶת הָרֹאשׁ לְתוֹךְ הַשִּׁרְיוֹן שֶׁלָּהֶם, וְרַגְלֵיהֶם נִרְאוֹת כְּמוֹ סְנַפִּירִים שֶׁעוֹזְרִים לָהֶם לִשְׂחוֹת.

צַבֵּי הַיָּם חַיִּים בַּמַּיִם, אַךְ נוֹלָדִים בַּחוֹף: אַחַת לְשָׁנָה מַגִּיעוֹת נְקֵבוֹת צַבֵּי הַיָּם אֶל הַחוֹף כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁם אֶת הַבֵּיצִים שֶׁלָּהֶן. צׇבָּת הַיָּם חוֹפֶרֶת גֻּמָּה, מְטִילָה בְּתוֹכָהּ אֶת הַבֵּיצִים וּמַקְפִּידָה לְכַסּוֹתָן הֵיטֵב בְּחוֹל. כַּאֲשֶׁר הֵן בּוֹקְעוֹת, הַצַּבִּים הַקְּטַנִּים מְדַדִּים עַל רַגְלֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת הַיְשֵׁר אֶל כִּוּוּן הַיָּם. עֲלֵיהֶם לְהַגִּיעַ לְשָׂם בִּמְהִירוּת, לִפְנֵי שֶׁיֵּאָכְלוּ עַל יְדֵי צִפּוֹרִים אוֹ סַרְטָנִים.


כַּיּוֹם, הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל צַבֵּי הַיָּם הוּא בְּנֵי הָאָדָם: צַבֵּי הַיָּם נִתְפָּסִים בְּטָעוּת בִּידֵי דַּיָּגִים, נֶחְנָקִים מֵאַשְׁפָּה וּמִשַּׂקִּיּוֹת שֶׁנִּמְצָאוֹת בַּיָּם וּבַחוֹפִים, אוֹ נִפְגָּעִים מִכְּלֵי שַׁיִט מְהִירִים כְּגוֹן סִירוֹת מָנוֹעַ וְאוֹפַנּוֹעֵי יָם. כְּמוֹ כֵן, בְּנֵי הָאָדָם מַקְטִינִים אֶת שִׁטְחִי הַחוֹף עַל יְדֵי בְּנִיַּת בִּנְיָנִים, בָּתֵּי מָלוֹן וּכְפָרֵי נוֹפֵשׁ. כָּךְ לֹא נוֹתַר לַצַּבִּים מָקוֹם לְהַטִּיל אֶת בֵּיצֵיהֶם. כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ, צַבֵּי הַיָּם בְּיִשְׂרָאֵל נִמְצָאִים כַּיּוֹם בְּסַכָּנַת הַכְחָדָה.

צַבֵּי יָם קְטַנְטַנִּים בּוֹקְעִים בַּחוֹף:




כָּאן מַצִּילִים צַב יָם שֶׁהִסְתַּבֵּךְ בְּשַׂק נַיְלוֹן:


פוסט זה הוא חלק מהמוצר "חידות מתגרדות לארוחת העשר".
01.jpg