יַיִן הוּא מַשְׁקֶה הַמְּיֻצָּר מֵעֲנָבִים, וּמְיַצְּרִים אוֹתוֹ בַּיֶּקֶב. כְּבָר בְּימֵי קֶדֶם גִּילָה הָאָדָם שֶׁאִם לוֹקְחִים פֵּרוֹת מְסֻיָּמִים, סוֹחֲטִים אוֹתָם וְנוֹתְנִים לַמִּיץ לַעֲמֹד כַּמָּה שָׁבוּעוֹת מִתְקַבֵּל מַשְׁקֶה עִם טַעַם שׁוֹנֶה מֵאֲשֶׁר לְמִיץ הַפֵּרוֹת הָרָגִיל. וְאָכֵן, הַיַּיִן הוּא אֶחָד מֵהַמַּשְׁקָאוֹת הָעַתִּיקִים בָּעוֹלָם: בָּעוֹלָם נִמְצְאוּ כַּדֵּי יַיִן בְּנֵי שְׁמוֹנַת אֲלָפִים שָׁנִים. מִכֵּיוָן שֶׁהַגֶּפֶן הִיא אֶחָד מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים הָאָפְיָנִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, גַּם כָּאן יִצְּרוּ יַיִן כְּבָר בְּימֵי קֶדֶם.
אָז אֵיךְ מְכִינִים יַיִן?
בַּשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן קוֹטְפִים מִשִּׂיחַ הַגֶּפֶן עֲנָבִים טוֹבִים וּבְשֵׁלִים, וְאָז מוֹעֲכִים וְסוֹחֲטִים אוֹתָם כְּדֵי לְקַבֵּל מִיץ עֲנָבִים. אַחַר כָּךְ מוֹסִיפִים לְמִיץ הָעֲנָבִים חֳמָרִים שֶׁהוֹפְכִים אֶת הַסֻּכָּר הַמָּתוֹק שֶׁנִּמְצָא בְּמִיץ לְחֹמֶר חָרִיף שֶׁנִּקְרָא אַלְכּוֹהוֹל. נוֹתְנִים לוֹ לָנוּחַ כַּמָּה יָמִים אוֹ אֲפִלּוּ שָׁבוּעוֹת, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מִתְקַבֵּל מַשְׁקֶה בַּעַל טַעַם שׁוֹנֶה מְאֹד. אֶת הַנּוֹזֵל שֶׁמִּתְקַבֵּל מַכְנִיסִים לְבַקְבּוּק וְשָׁם הוּא מְאֻחְסָן עַד שֶׁיַּחֲלִיטוּ לִשְׁתּוֹת אוֹתוֹ. מֵאֵיזֶה עֲנָבִים מְכִינִים אֶת הַיַּיִן, עֲנָבִים סְגֻלִּים אוֹ יְרֻקִּים? הַתְּשׁוּבָה הִיא: מִכֻּלָּם. יֵינוֹת אֲדֻמִּים מְכִינִים מֵעֲנָבִים סְגֻלִּים וְיַיִן לָבָן מְפִיקִים מֵעֲנָבִים יְרֻקִּים.
הַיַּיִן מְשַׁמֵּשׁ לִטְקָסִים דָּתִיִּים בְּתַרְבּוּיוֹת שׁוֹנוֹת. בְּיָוָן הָעַתִּיקָה הָיָה אֲפִלּוּ אֶל מְיֻחָד לְיַיִן. גַּם בַּיַּהֲדוּת נָהוּג לְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְלִשְׁתּוֹת יַיִן בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבַאֲרוּחוֹת חַג.
פֹּה תּוּכְלוּ לִרְאוֹת אֵיךְ הָיוּ מְיַצְּרִים יַיִן בְּימֵי קֶדֶם:
הַסִּפּוּר שֶׁל יֶקֶב "כַּרְמֶל", אֶחָד הַיְּקָבִים הָרִאשׁוֹנִים וְהַוָּתִיקִים בָּאָרֶץ:
פוסט זה הוא חלק מהמוצר "חידות מתגרדות לארוחת העשר".
