כִּנַּת הָרֹאשׁ הִיא חֶרֶק קָטָן שֶׁחַי בְּשֵׂעָר הָרֹאשׁ שֶׁל בְּנֵי אָדָם וְנִזּוֹן מֵהַדָּם שֶׁלָּהֶם. כִּנָּה בּוֹגֶרֶת מַגִּיעָה לְגֹדֶל שֶׁל גַּרְגֵּר שֻׂמְשׂוּם וְיֵשׁ לָהּ שֵׁשׁ רַגְלַיִם. הַכִּנִּים אֵינָן יְכוֹלוֹת לִשְׂחוֹת, לִקְפֹּץ אוֹ לָעוּף. הֵן עוֹבְרוֹת מֵאָדָם לְאָדָם כַּאֲשֶׁר הָרָאשִׁים שֶׁלָּנוּ קְרוֹבִים וְנוֹגְעִים זֶה בָּזֶה, אוֹ כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכוֹבַע שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר הִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, אוֹ כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים עַל סָדִין שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יָשַׁן עָלָיו. כִּנִּים מוֹפִיעוֹת בְּעִקָּר אֵצֶל יְלָדִים, מִכֵּיוָן שֶׁהֵם מִתְקָרְבִים וְנוֹגְעִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מְבֻגָּרִים. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁעָדִיף לֶאֱסֹף אֶת הַשְׁעָרוֹת כְּשֶׁנִּמְצָאִים בְּקִרְבַת יְלָדִים אֲחֵרִים.
אֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁנִּדְבַּקְתֶּם בְּכִנִּים? הַסִּימָן הָרִאשׁוֹן הוּא גֵּרוּד. כִּנִּים עוֹקְצוֹת אֶת עוֹר הָרֹאשׁ כְּדֵי לִמְצֹץ דָּם. הָעֲקִיצוֹת מְגָרְדוֹת וְהַגֵּרוּד יוֹצֵר פְּצָעִים, שֶׁדַּרְכָּם יְכוֹלִים לַחְדֹּר חַיְדַּקִּים שֶׁגּוֹרְמִים לַמַּחֲלוֹת. אִם נִדְבַּקְתֶּם בַּכִּנִּים אָז הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁכְּדַאי לָכֶם לַעֲשׂוֹת הוּא לְסָרֵק אֶת הַשֵּׂעָר הֵיטֵב עִם מַסְרֵק כִּנִּים צָפוּף. הַמַּסְרֵק עוֹזֵר לְהוֹצִיא כִּנִּים חַיּוֹת וְגַם חֵלֶק מֵהַבֵּיצִים שֶׁלָּהֶן. צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִסְתָּרֵק לְאֹרֶךְ תְּקוּפָה, כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ אַף בֵּיצִים שֶׁמֵּהֶן עֲלוּלוֹת לִבְקֹעַ כִּנִּים חֲדָשׁוֹת.
אֶפְשָׁרוּת נוֹסֶפֶת לְטַפֵּל בְּכִנִּים הִיא פָּשׁוּט... לְהִפָּטֵר מֵהַשֵּׂעָר! בִּימֵי הַבֵּינַיִם, לִפְנֵי כְּאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים, הַכִּנִּים הָיוּ צָרָה מְאֹד מְעִיקָה. אֲנָשִׁים גִּלְּחוּ אֶת שֵׂעָר רֹאשָׁם בְּנִסָּיוֹן לְהִפָּטֵר מֵהַכִּנִּים וּמֵהַגֵּרוּד הַמְּעַצְבֵּן וּבִמְקוֹם זֹאת חָבְשׁוּ פֵּאָה. כָּךְ הַכִּנִּים שָׁרְצוּ בַּפֵּאָה בִּמְקוֹם בְּשֵׂעָר הָרֹאשׁ. נִקּוּי הַפֵּאָה הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל מֵאֲשֶׁר הוֹצָאַת הַכִּנִּים מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם.
הַכִּנָּה הַמְּפֻרְסֶמֶת בְּיוֹתֵר הִיא "הַכִּנָּה נֶחָמָה", גִּבּוֹרַת סֵפֶר הַיְּלָדִים שֶׁכָּתַב מֵאִיר שָׁלֵו וְשֶׁאִיֵּר יוֹסִי אַבּוּלְעַפְיָה. הַסִּפּוּר מְתָאֵר אֶת עֲלִילוֹתֶיהָ שֶׁל הַכִּנָּה נֶחָמָה מֵרֶקַע שֶׁבָּקְעָה מֵהַבֵּיצָה וְעַד שֶׁמָּצְאָה לָהּ מָקוֹם נֶחְמָד לָגוּר בּוֹ. הַסּוֹפֵר מֵאִיר שָׁלֵו חִבֵּר סְפָרִים רַבִּים לִילָדִים וְגַם לִמְבֻגָּרִים. הַסֵּפֶר זָכָה לְפוֹפּוּלָארִיּוּת רַבָּה וְכַיּוֹם מִשְׁתַּמְּשִׁים בִּשְׁמוֹ כְּדֵי לְתָאֵר כִּנִּים אֵצֶל יְלָדִים..
הִנֵּה כִּנָּה דֶּרֶךְ מִיקְרוֹסְקוֹפּ:
וְהִנֵּה סִפּוּרָהּ שֶׁל הַכִּנָּה נֶחָמָה:
פוסט זה הוא חלק מהמוצר "חידות מתגרדות לארוחת העשר".
