אֵיזוֹ חָיָה מְנַתֶּקֶת אֶת זְנָבָהּ כְּדֵי לְהִתְגּוֹנֵן?

כַּאֲשֶׁר הַשְּׂמָמִית חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁעוֹמְדִים לִתְקֹף אוֹתָהּ הִיא עוֹשָׂה מַשֶּׁהוּ דֵּי מוּזָר: הַשְּׂמָמִית מְנַתֶּקֶת אֶת זְנָבָהּ מִגּוּפָהּ וּמַשְׁאִירָה אוֹתוֹ מֵאֲחוֹרֶיהָ בִּזְמַן שֶׁהִיא נִמְלֶטֶת מֵהַמָּקוֹם. הַזָּנָב מַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּתֵּל מֵעַצְמוֹ וּבְכָךְ הוּא מַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַתֹּקֶף בִּזְמַן שֶׁהַשְּׂמָמִית בּוֹרַחַת לִמְקוֹם מִסְתּוֹר. וּמָה עִם הַשְּׂמָמִית? אֵין צֹרֶךְ לִדְאֹג לָהּ: בְּתוֹךְ מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת הִיא תְּגַדֵּל זָנָב חָדָשׁ.

בִּכְלָל, הַשְּׂמָמִית הִיא חָיָה מְאֹד מְיֻחֶדֶת: הִיא מְסֻגֶּלֶת לָלֶכֶת בְּלִי לִפֹּל אֲפִלּוּ עַל מִשְׁטָחִים חֲלָקִים לְגַמְרֵי, כְּמוֹ זְכוּכִית. רֹב הַלְּטָאוֹת לֹא מְסֻגָּלוֹת לַעֲשׂוֹת זֹאת. הִיא עוֹשָׂה זֹאת בְּעֶזְרַת כָּרִיּוֹת הַצְמָדָה מְיֻחָדוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עַל אֶצְבְּעוֹת הָרַגְלַיִם. עַל כָּל כָּרִית מִלְּיוֹנִי שְׂעָרוֹת זְעִירוֹת שֶׁמְּאַפְשְׁרוֹת לָהּ לְהִצָּמֵד לְמִשְׁטָחִים בְּלִי דֶּבֶק וּלְלֹא צִפָּרְנַיִם.