אֵיזוֹ חָיָה מְנַתֶּקֶת אֶת זְנָבָהּ כְּדֵי לְהִתְגּוֹנֵן?

שְׂמָמִית הַבַּיִת הִיא לְטָאָה קְטַנָּה שֶׁנִּתָּן לְהִתָּקֵל בָּהּ בְּבָתִּים שֶׁל בְּנֵי אָדָם. יֵשׁ לָהּ עוֹר רַךְ, חֲצִי שָׁקוּף, לִפְעָמִים וְרַדְרַד, כָּתֹם בָּהִיר אוֹ חוּם וְלִפְעָמִים יֵשׁ עָלָיו פַּסִּים אוֹ כְּתָמִים. הַשְּׂמָמִית מַעֲדִיפָה מְקוֹמוֹת קְטַנִּים וַחֲבוּיִים כְּמוֹ אֲרוֹנוֹת חַשְׁמַל, מַדָּפִים מֻסְתָּרִים, אוֹ הַקֻּפְסָה שֶׁל תְּרִיס הַגְּלִילָה. עִקַּר מִזּוֹנָהּ הוּא חֲרָקִים קְטַנִּים כְּמוֹ יַתּוּשִׁים אוֹ פַּרְפָּרִים. מִכֵּיוָן שֶׁהַשְּׂמָמִית אוֹכֶלֶת חֲרָקִים וְאֵינָהּ מַזִּיקָה לִבְנֵי הָאָדָם, יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁשְּׂמָמִית בַּבַּיִת הִיא סִימָן לְמַזָּל טוֹב לְדַיָּרֵי הַבַּיִת.

שממית על קיר של בית

כַּאֲשֶׁר הַשְּׂמָמִית חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁעוֹמְדִים לִתְקֹף אוֹתָהּ הִיא עוֹשָׂה מַשֶּׁהוּ דֵּי מוּזָר: הַשְּׂמָמִית מְנַתֶּקֶת אֶת זְנָבָהּ מִגּוּפָהּ וּמַשְׁאִירָה אוֹתוֹ מֵאֲחוֹרֶיהָ בִּזְמַן שֶׁהִיא נִמְלֶטֶת מֵהַמָּקוֹם. הַזָּנָב מַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּתֵּל מֵעַצְמוֹ וּבְכָךְ הוּא מַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַתֹּקֶף בִּזְמַן שֶׁהַשְּׂמָמִית בּוֹרַחַת לִמְקוֹם מִסְתּוֹר. וּמָה עִם הַשְּׂמָמִית? אֵין צֹרֶךְ לִדְאֹג לָהּ: בְּתוֹךְ מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת הִיא תְּגַדֵּל זָנָב חָדָשׁ.


בִּכְלָל, הַשְּׂמָמִית הִיא חָיָה מְאֹד מְיֻחֶדֶת: הִיא מְסֻגֶּלֶת לָלֶכֶת בְּלִי לִפֹּל אֲפִלּוּ עַל מִשְׁטָחִים חֲלָקִים לְגַמְרֵי, כְּמוֹ זְכוּכִית. רֹב הַלְּטָאוֹת לֹא מְסֻגָּלוֹת לַעֲשׂוֹת זֹאת. הִיא עוֹשָׂה זֹאת בְּעֶזְרַת כָּרִיּוֹת הַצְמָדָה מְיֻחָדוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עַל אֶצְבְּעוֹת הָרַגְלַיִם. עַל כָּל כָּרִית מִלְּיוֹנִי שְׂעָרוֹת זְעִירוֹת שֶׁמְּאַפְשְׁרוֹת לָהּ לְהִצָּמֵד לְמִשְׁטָחִים בְּלִי דֶּבֶק וּלְלֹא צִפָּרְנַיִם.

הִנֵּה הַזָּנָב הַמִּתְפַּתֵּל רֶגַע לְאַחַר שֶׁהַשְּׂמָמִית בָּרְחָה:




הִנֵּה עוֹד כַּמָּה פְּרָטִים עַל שְׂמָמִיּוֹת:


פוסט זה הוא חלק מהמוצר "חידות מתגרדות לארוחת העשר".
01.jpg