עֵמֶק הַמְּלָכִים הוּא עֵמֶק הַנִּמְצָא בְּמִצְרַיִם, וּבוֹ הִתְגַּלּוּ עַשְׂרוֹת קְבָרִים שֶׁל מְלָכִים מִתְּקוּפַת מִצְרַיִם הָעַתִּיקָה. לְפִי הָאֱמוּנָה הַמִּצְרִית הָעַתִּיקָה, הַמֶּלֶךְ הַמֵּת עוֹבֵר מַסָּע אֶל "אֶרֶץ הַמֵּתִים" וְאֶת הַקְּבָרִים עִטְּרוּ צִיּוּרֵי קִיר מַרְהִיבִים שֶׁתֵּאֲרוּ אֶת הַמַּסָּע הַזֶּה. אַל תְּבַלְבְּלוּ אֶת עֵמֶק הַמֵּתִים עִם הַפִּירָמִידוֹת שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁגַּם הֵן הָיוּ מִבְנֵי קְבוּרָה: אֶת הַפִּירָמִידוֹת בָּנוּ בִּתְקוּפָה מֻקְדֶּמֶת יוֹתֵר, כְּשֶׁמַּעֲמָדָם שֶׁל הַמְּלָכִים בְּמִצְרַיִם הָיָה מָשׁוּל לְמַעֲמָד שֶׁל אֵל. בְּנִיַּת פִּירָמִידָה דָּרְשָׁה שָׁנִים רַבּוֹת, וְעָלְתָה כֶּסֶף רַב. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הַמְּלָכִים הֶעֱדִיפוּ לְהִקָּבֵר מִתַּחַת לָאֲדָמָה וּבְמִבְנִים צְנוּעִים יוֹתֵר.
בְּכָל קֶבֶר כָּזֶה הֻנְּחוּ אוֹצָרוֹת רַבִּים, אַךְ לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים שׁוֹדְדִים גִּלּוּ אֶת הַקְּבָרִים וּבָזְזוּ אֶת תְּכוּלָתָם. לָכֵן, כְּשֶׁהַחוֹקְרִים גִּלּוּ אֶת הַקְּבָרִים כְּבָר לֹא הָיוּ בָּהֶם שׁוּם אוֹצָרוֹת. רַק קֶבֶר אֶחָד הֻחְבָּא כָּל כָּךְ טוֹב שֶׁהַשּׁוֹדְדִים לֹא הִצְלִיחוּ לִמְצֹא אוֹתוֹ. וְכָךְ הִתְגַּלָּה בִּשְׁנַת 1922 קִבְרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ צָעִיר בְּשֵׁם תּוּת עֲנַח אָמוֹן. תּוּת הֶחָמוּד מָלַךְ מִגִּיל 9 עַד שֶׁמֵּת בְּגִיל 19, כְּשֶׁנָּפַל מִמֶּרְכָּבָה. אָז עוֹד לֹא הִמְצִיאוּ אֶת קַסְדַּת הַבְּטִיחוּת... קִבְרוֹ הָיָה קָטָן וְצָנוּעַ יוֹתֵר מֵהַקְּבָרִים שֶׁל הַמְּלָכִים הָאֲחֵרִים. אַךְ לַמְרוֹת זֹאת, בַּקֶּבֶר הִתְגַּלּוּ אוֹצָרוֹת רַבִּים וּמַרְהִיבִים: תַּכְשִׁיטִים הָעֲשׂוּיִים זָהָב וּמְשֻׁבָּצִים בְּאַבְנֵי חֵן, כֵּלִים, פְּסָלִים וְרָהִיטִים. חֵלֶק מֵהָאוֹצָרוֹת הַלָּלוּ מֻצָּגִים כַּיּוֹם בַּמּוּזֵאוֹן הַמִּצְרִי שֶׁבְּקָהִיר, עִיר הַבִּירָה שֶׁל מִצְרַיִם. נוֹתַר לָנוּ רַק לְדַמְיֵן אֵילוּ אוֹצָרוֹת הָיוּ בִּקְבָרִים שֶׁל מְלָכִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר...
כָּאן תּוּכְלוּ לְהִתְרַשֵּׁם מִצִּיּוּרֵי הַקִּיר הַמַּרְהִיבִים בְּקֶבֶר רַעַמְסֵס הַ-3:
וְכָאן נִתָּן לְהָצִיץ בְּקִבְרוֹ הַצָּנוּעַ יַחֲסִית, שֶׁל תּוּת עֲנַח אָמוֹן:
פוסט זה הוא חלק מהמוצר "חידות מתגרדות לארוחת העשר".
