מִי הִמְצִיא אֶת הַנּוּרָה הַחַשְׁמַלִּית?

תוֹמָאס אַלְוָה אֵדִיסוֹן לֹא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּסָּה לְפַתֵּחַ נוּרָה חַשְׁמַלִּית, אַךְ הַנּוּרוֹת שֶׁפֻּתְּחוּ עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן נִשְׂרְפוּ מַהֵר וְלָכֵן אַף אֶחָד לֹא רָצָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. אֵדִיסוֹן לָמַד מֵהַנִּסָּיוֹן שֶׁל קוֹדְמָיו וְלָקַח עַל עַצְמוֹ לְפַתֵּחַ נוּרָה שֶׁתִּדְלֹק זְמַן מְמֻשָּׁךְ יוֹתֵר וְשֶׁנִּתָּן יִהְיֶה לְיַצֵּר מִמֶּנָּה כַּמּוּיוֹת גְּדוֹלוֹת. בִּשְׁנַת 1879, אַחֲרֵי אַרְבַּע שָׁנִים שֶׁל עֲבוֹדָה וְנִסְיוֹנוֹת בְּאַלְפֵי חֳמָרִים שׁוֹנִים הִצְלִיחוּ אֵדִיסוֹן וְהַצֶּוֶת שֶׁלּוֹ לְפַתֵּחַ נוּרָה חַשְׁמַלִּית שֶׁיְּכוֹלָה לִדְלֹק כְּ-1500 שָׁעוֹת לִפְנֵי שֶׁהִיא נִשְׂרֶפֶת. זוֹ הָיְתָה הַצְלָחָה מִסְחָרִית מַדְהִימָה!

תוֹמָאס אֵדִיסוֹן הִמְצִיא כַּמָּה וְכַמָּה הַמְצָאוֹת מַבְרִיקוֹת שֶׁתָּרְמוּ רַבּוֹת לְהִתְפַּתְּחוּת הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה בָּעוֹלָם: בְּנוֹסָף לַנּוּרָה הַחַשְׁמַלִּית, הוּא גַּם הִמְצִיא אֶת מַכְשִׁיר הַהַקְלָטָה הָרִאשׁוֹן, שִׁכְלֵל אֶת הַטֵּלֵפוֹן, הִמְצִיא אֶת הַטֵּלֶגְרָף וְעוֹד. אֲבָל... חָשׁוּב לְהָבִין שֶׁכָּל הַמְצָאָה הִיא תּוֹצָאָה שֶׁל הַרְבֵּה עֲבוֹדָה מְאֻמֶּצֶת, וְשֶׁקָּדְמוּ לָהּ הַרְבֵּה כִּשְׁלוֹנוֹת. אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁתּוֹמָאס אֵדִיסוֹן נָהַג לְהַגִּיד הוּא: "לֹא נִכְשַׁלְתִּי. רַק מָצָאתִי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דְּרָכִים שֶׁלֹּא עוֹבְדוֹת".