כְּדֵי שֶׁבָּלוֹן יְרַחֵף בָּאֲוִיר צָרִיךְ לְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּחֹמֶר שֶׁהוּא קַל יוֹתֵר מֵהָאֲוִיר. לְמָשָׁל גַּז הֶלְיוּם. לָכֵן מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּהֶלְיוּם כְּדֵי לְמַלֵּא בָּלוֹנִים. גַּז הַהֶלְיוּם הוּא גַּז חֲסַר רֵיחַ וַחֲסַר צֶבַע.
גַּם גַּז מֵימָן יוֹתֵר קַל מֵהָאֲוִיר. לְמַעֲשֶׂה, הוּא אֲפִלּוּ יוֹתֵר קַל מִגָּז הַהֶלְיוּם. בֶּעָבָר הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּמֵימָן כְּדֵי לְמַלֵּא בָּלוֹנִים וּסְפִינוֹת אֲוִיר. אֲבָל הַבְּעָיָה הִיא שֶׁגַּז הַמֵּימָן הוּא דָּלִיק מְאֹד וּמְסֻכָּן לְשִׁמּוּשׁ, וְזֶה גָּרַם לִתְאוּנוֹת וְלִשְׂרֵפוֹת. לְעֻמָּתוֹ, גַּז הַהֶלְיוּם הוּא גַּז אַצִּיל, כְּלוֹמַר גַּז שֶׁלֹּא נוֹטֶה לְהִתְחַבֵּר עִם חֳמָרִים אֲחֵרִים. גַּז כָּזֶה הוּא בָּטוּחַ לְשִׁמּוּשׁ. כַּיּוֹם מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ גַּם בְּמֵיכְלֵי אֲוִיר לִצְלִילָה, בִּרְפוּאָה וּבַתַּעֲשִׂיָּה.
אִם נִקַּח בָּלוֹן עִם גַּז הֶלְיוּם וְנִשְׁאָף אֶת תָּכְנוֹ לָרֵאוֹת שֶׁלָּנוּ הַקּוֹל שֶׁלָּנוּ יִשָּׁמַע קְצָת כְּמוֹ דּוֹלַנְד דַּק, גָּבוֹהַּ וּמַצְחִיק. כֵּיוָן שֶׁחֶלְקִיקֵי הַהֶלְיוּם קַלִּים מֵהָאֲוִיר, גַּלֵּי הַקּוֹל עוֹבְרִים בָּהֶם בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר וְזֶה גּוֹרֵם לַקּוֹל לְהִשָּׁמַע גָּבוֹהַּ יוֹתֵר. מַצְחִיק, אֲבָל לֹא כָּל כָּךְ בָּרִיא. אַל תְּנַסּוּ אֶת זֶה בַּבַּיִת!
אָז אֵיךְ מְיַצְּרִים הֶלְיוּם? זֶה מְאֹד לֹא פָּשׁוּט. הַהֶלְיוּם נוֹצַר בְּכוֹכָבִים חַמִּים כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ. בֶּחָלָל יֵשׁ דֵּי הַרְבֵּה הֶלְיוּם, אֲבָל עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ אֵין כִּמְעַט בִּכְלָל: בִּגְלַל שֶׁהוּא כָּזֶה קַל, כּוֹחַ הַכְּבִידָה שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ לֹא מַצְלִיחַ לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ בָּאֲוִיר וְהוּא עָף וְעָף וְעָף... עַד לֶחָלָל הַחִיצוֹן. הַהֶלְיוּם שֶׁאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ מִתְקַבֵּל עַל יְדֵי קְדִיחָה בְּמַאֲגָרִים שֶׁל גַּז טִבְעִי. נִתָּן לִמְצֹא בַּבֶּטֶן הָאֲדָמָה מִצְבּוֹרִים שֶׁל גַּז הֶלְיוּם שֶׁנּוֹצְרוּ מַמָּשׁ בְּלִבַּת כַּדּוּר הָאָרֶץ.
עוֹד כַּמָּה פְּרָטִים עַל גַּז הַהֶלְיוּם:
כָּאן מַדְגִּימִים מָה קוֹרֶה אִם שׁוֹאֲפִים גַּז הֶלְיוּם:
פוסט זה הוא חלק מהמוצר "חידות מתגרדות לארוחת העשר".
