חֹר שָׁחֹר הוּא אֵזוֹר בֶּחָלָל שֶׁבּוֹ קַיָּם כֹּחַ מְשִׁיכָה עָצוּם. כָּל כָּךְ עָצוּם, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלָיו מַסְפִּיק יִפֹּל לְתוֹכוֹ, אֲפִלּוּ אוֹר. הַחֹר הַשָּׁחֹר עַצְמוֹ אֵינוֹ מֵאִיר, וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתוֹ. אֶפְשָׁר רַק לִרְאוֹת שׁוֹבָל שֶׁל גַּרְמֵי שָׁמַיִם שֶׁנִּמְשָׁכִים סְבִיבוֹ וּלְכִוּוּנוֹ... וּבָאֶמְצַע – כְּלוּם. חֹשֶׁךְ. מִכָּאן נוֹבֵעַ שְׁמוֹ - חֹר שָׁחֹר.
אֵיךְ נוֹצָר חֹר שָׁחֹר? לְפִי תֵּאוֹרְיַת הַפִיסִיקָה, חֹר שָׁחֹר נוֹצַר כַּאֲשֶׁר כּוֹכָב שֶׁפּוֹלֵט אוֹר וְחֹם, כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּנוּ, מַגִּיעַ לְסוֹף חַיָּיו. כְּשֶׁלְּכוֹכָב כָּזֶה נִגְמַר "הַדֶּלֶק הַפְּנִימִי" לְיַצֵּר אוֹר וְחֹם, הוּא מִתְפָּרֵק וְקוֹרֵס לְתוֹךְ עַצְמוֹ. אִם הַכּוֹכָב גָּדוֹל מְאֹד, כָּל הַחֹמֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ הוּאעָשׂוּי - הַמַּסָּה שֶׁלּוֹ - נִדְחֶסֶת לְתוֹךְ כַּדּוּר קָטָן. קָטָן בְּהַרְבֵּה מִגָּדְלוֹ הַמְּקוֹרִי שֶׁל הַכּוֹכָב. הַמַּסָּה הַזּוֹ צְפוּפָה מְאֹד, וְלָכֵן נוּכַל לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לָהּ צְפִיפוּת גְּבוֹהָה. צְפִיפוּת גְּבוֹהָה שֶׁכָּזוֹ מְיַצֶּרֶת כֹּחַ מְשִׁיכָה גָּדוֹל מְאֹד, וְכָךְ נוֹצָר חֹר שָׁחֹר.
בְּסִפּוּרֵי מַדָּע בִּדְיוֹנִי, חֹרִים שְׁחֹרִים מְשַׁמְּשִׁים לִפְעָמִים כְּפֶתַח לִיקוּם אַחֵר, אוֹ שַׁעַר שֶׁדַּרְכּוֹ אֶפְשָׁר לָנוּעַ אָחוֹרָה בַּזְּמַן. כַּמּוּבָן שֶׁאֵלּוּ רַק תֵּאוֹרְיוֹת – כַּנִּרְאֶה שֶׁאֵין לָהֶן בָּסִיס מַדָּעִי, וְלֹא נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ כָּלְשֶׁהִי שֶׁבָּהּ נוּכַל לִבְדֹּק אִם הֵן נְכוֹנוֹת אוֹ לֹא...
בַּסִּרְטוֹן הַזֶּה מַמְחִישִׁים אֶת רַעֲיוֹן הַקְּרִיסָה שֶׁל כּוֹכָב לְתוֹךְ עַצְמוֹ:
הִנֵּה הֶסְבֵּר עַל חֹרִים שְׁחֹרִים:
וְכָאן תִּמְצְאוּ הֶסְבֵּר אָרֹךְ וּמַעֲמִיק יוֹתֵר, וּבְעִבְרִית:
פוסט זה הוא חלק מהמוצר "חידות מתגרדות לארוחת העשר".
