אֵיזֶה אִי מֵכִיל מֵאוֹת פִּסְלֵי אֶבֶן עַתִּיקִים בִּדְמוּת אָדָם?

מִי יָצַר אֶת הַפְּסָלִים הָעֲנָקִיִּים וּבִשְׁבִיל מָה? אֵיךְ הִצְלִיחוּ לְהַעֲבִיר אֶת הַפְּסָלִים הָעֲנָקִיִּים מֵהַמַּחְצָבָה אֶל רַחֲבֵי הָאִי? אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדָּאוּת. הַדָּבָר מַפְתִּיעַ בִּמְיֻחָד מִכֵּיוָן שֶׁלְּתוֹשָׁבֵי הָאִי לֹא הָיוּ כְּלֵי עֲבוֹדָה חֲדִישִׁים אֶלָּא רַק כֵּלִים הָעֲשׂוּיִים אֶבֶן, וְגַם לֹא כְּלֵי רֶכֶב אוֹ מְנוֹפִים. מְשַׁעֲרִים כִּי הַפְּסָלִים שִׁמְּשׁוּ כַּאֲתָרֵי פֻּלְחָן, וְשִׁמְּשׁוּ אֶת תּוֹשָׁבֵי הָאִי כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל לָאֵלִים שֶׁלָּהֶם.

אִי הַפַּסְחָא הוּא גַּם דֻּגְמָה קִיצוֹנִית לְמַצָּב בּוֹ בְּנֵי הָאָדָם נִצְּלוּ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה אֶת מַשְׁאַבֵּי הַטֶּבַע. כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַמִּתְיַשְּׁבִים הָרִאשׁוֹנִים לְאִי הַפַּסְחָא הָיוּ בּוֹ יְעָרוֹת עִם מִגְוָן שֶׁל עֵצִים, צְמָחִים וְחַיּוֹת רַבּוֹת. מִכֵּיוָן שֶׁהָאִי רָחוֹק מֵאוֹת קִילוֹמֶטְרִים מִכָּל אֵזוֹר מְיֻשָּׁב אַחֵר, נֶאֶלְצוּ הַתּוֹשָׁבִים לִחְיוֹת מִמָּה שֶׁהָיָה בּוֹ. לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים הֵם כָּרְתוּ אֶת הָעֵצִים וְהִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם לִבְנִיָּה וּלְהַסָּקָה, אַךְ הַיְּעָרוֹת לֹא הִצְלִיחוּ לְהִשְׁתַּקֵּם וְנֶעֶלְמוּ. הַתּוֹשָׁבִים שֶׁנּוֹתְרוּ בְּלִי עֵצִים, לֹא יָכְלוּ לִבְנוֹת סְפִינוֹת כְּדֵי לָדוּג וְנֶאֶלְצוּ לָצוּד אֶת הַחַיּוֹת בָּאִי וְלֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרָן. כָּךְ נֶעֶלְמוּ גַּם הַחַיּוֹת. כַּיּוֹם הָאִי מֵכִיל רַק שִׁטְחִי עֵשֶׂב רְחָבִים, לְלֹא יְעָרוֹת טִבְעִיִּים כְּלָל.