עַל מִי נֶאֱמַר בַּתָּנָ"ךְ שֶׁהוּא "הֶחָכָם בָּאָדָם"?

בַּמָּסֹרֶת הַיְּהוּדִית יֵשׁ הַרְבֵּה סִפּוּרִים עַל חָכְמָתוֹ הָרַבָּה שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁבִּתְקוּפָה הַהִיא שִׁמֵּשׁ גַּם כְּשׁוֹפֵט לִבְנֵי הָעָם. אֶחָד מֵהַסִּפּוּרִים הוּא עַל "מִשְׁפַּט שְׁלֹמֹה":

יוֹם אֶחָד הִגִּיעוּ אֶל שְׁלֹמֹה שְׁתֵּי נָשִׁים וּבִקְּשׁוּ שֶׁיַּכְרִיעַ בֵּינֵיהֶן. אַחַת מֵהַנָּשִׁים סִפְּרָה לְמֶלֶךְ כִּי שְׁתֵּיהֶן גָּרוֹת בְּבַיִת אֶחָד, וְכִי כָּל אַחַת מֵהֶן יָלְדָה לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים תִּינוֹק. בְּאֶחָד הַלֵּילוֹת נִפְטַר אֶחָד מֵהַתִּינוֹקוֹת. הַדּוֹבֶרֶת טָעֲנָה כִּי שְׁכֶנְתָּהּ הֶחֱלִיפָה בֵּין הַתִּינוֹקוֹת בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, כָּךְ שֶׁהַתִּינוֹק הַחַי נוֹתַר אֶצְלָהּ. הָאִשָּׁה הַשְּׁנִיָּה הִכְחִישָׁה אֶת הַדְּבָרִים. שְׁתֵּי הַנָּשִׁים טָעֲנוּ שֶׁהֵן הָאִמָּא הָאֲמִתִּית שֶׁל הַתִּינוֹק הַחַי...

שְׁלֹמֹה הִקְשִׁיב לְעֵדוּיוֹת הַנָּשִׁים וְלֹא יָדַע מָה לוֹמַר. אֵיךְ יַצְלִיחַ לְזַהוֹת מִי הָאִמָּא הָאֲמִתִּית שֶׁל הַתִּינוֹק הַחַי? לְבַסּוֹף הוּא עָרַךְ לָהֶן מִבְחָן! שְׁלֹמֹה בִּקֵּשׁ שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ חֶרֶב וְהִצִּיעַ לִשְׁתֵּי הַנָּשִׁים לְחַלֵּק אֶת הַתִּינוֹק לִשְׁנַיִם: חֲצִי תִּינוֹק לָאַחַת וַחֲצִי תִּינוֹק לַשְּׁנִיָּה. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אִמּוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל הַתִּינוֹק אֶת פְּסַק הַדִּין הַמַּחֲרִיד, בִּקְּשָׁה לְהַצִּיל אֶת בְּנָהּ, וּבְלֵית בְּרֵרָה הִסְכִּימָה לָתֵת אוֹתוֹ לָאִשָּׁה הַשְּׁנִיָּה – וּבִלְבַד שֶׁחַיָּיו יִנָּצְלוּ. אוֹ אָז – הֵבִין הַמֶּלֶךְ מִי הִיא אִמּוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל הַתִּינוֹק, שֶׁבִּטְּאָה בִּתְגוּבָתָהּ חֶמְלָה אֲמִתִּית כְּלַפֵּי הַיֶּלֶד, וּמָסַר לָהּ אֶת בְּנָהּ. הַמִּשְׁפָּט הִתְפַּרְסֵם בְּקֶרֶב הֶעָם כֻּלּוֹ כְּעֵדוּת לְחָכְמָתוֹ הַמֻּפְלָאָה שֶׁל שְׁלֹמֹה, וּשְׁלֹמֹה זָכָה לְאַהֲדַת הָעָם וּלְהַעֲרָצָתוֹ.