בְּאֵיזוֹ עוֹנָה חוֹגְגִים אֶת חַג הַפֶּסַח?

הָאָבִיב הוּא הָעוֹנָה שֶׁבֵּין הַחֹרֶף לַקַּיִץ. בְּחָדְשֵׁי הָאָבִיב הַיָּמִים מִתְאָרְכִים וּמֶזֶג הָאֲוִיר מִתְחַמֵּם. הִתְחַמְּמוּת זוֹ גּוֹרֶמֶת לְמִינִים רַבִּים שֶׁל צְמָחִים לִפְרֹחַ וּלְלַבְלֵב. בְּעוֹנָה זוֹ נִתָּן גַּם לִרְאוֹת נְדִידָה שֶׁל צִפּוֹרִים, שֶׁחוֹזְרוֹת מִיַּבֶּשֶׁת אַפְרִיקָה לְיַבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה, וְעוֹבְרוֹת בְּרֻבָּן דֶּרֶךְ מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.

הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁבְּימֵי קֶדֶם נָהֲגוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת שֶׁל לוּחַ שָׁנָה? לוּחַ שָׁנָה אֶחָד שֶׁהִתְחִיל בָּאָבִיב – בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, וְלוּחַ שָׁנָה נוֹסָף שֶׁהִתְחִיל בַּסְּתָו – בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי. עִם הַזְּמַן עָבְרוּ הַיְּהוּדִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּלוּחַ שָׁנָה אֶחָד, הַסְּתָוִי, וְלָכֵן כַּיּוֹם אָנוּ חוֹגְגִים אֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי.