לְפִי הַסִּפּוּר הַמּוֹפִיעַ בַּתּוֹרָה, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ דֶּרֶךְ יַם סוּף לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם. אֵיךְ הֵם עָבְרוּ בַּיָּם? מָה, הֵם שָׂחוּ? לֹא.
הַסִּפּוּר הָיָה כָּךְ:
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם בְּחָפְזָה, הָלְכוּ וְהָלְכוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְחוֹפֵי יַם סוּף. שָׁם לֹא יָכְלוּ לְהַמְשִׁיךְ. בֵּנְתַיִם פַּרְעֹה, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, הֵבִין שֶׁהֵם בָּרְחוּ וְשָׁלַח אֶת חַיָּלָיו לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם. הַמַּצָּב נִרְאָה דֵּי גָּרוּעַ.
וְאָז, מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה הַמַּנְהִיג שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הִתְפַּלֵּל לֶאֱלֹהִים, הִתְפַּלֵּל לְנֵס. וְהַנֵּס קָרָה: אֱלוֹהִים גָּרַם לְכָךְ שֶׁרוּחַ חֲזָקָה בִּקְּעָה אֶת הַמַּיִם וְיָצְרָה פַּס שֶׁל יַבָּשָׁה בְּאֶמְצַע הַיָּם: מַיִם מִיָּמִין, מַיִם מִשְּׂמֹאל, וּבְאֶמְצַע – שְׁבִיל רָחָב וְיָבֵשׁ שֶׁנִּתָּן לָלֶכֶת בּוֹ בְּבִטְחָה.
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵחֵלּוּ לָלֶכֶת בִּשְׁבִיל שֶׁנּוֹצַר בְּאֶמְצַע יַם סוּף. הָלְכוּ וְהָלְכוּ, עַד שֶׁחָצוּ אֶת יַם סוּף וְהִגִּיעוּ לַחוֹף בְּצִדּוֹ הַשֵּׁנִי. בֵּנְתַיִם, חַיָּלָיו שֶׁל פַּרְעֹה הִגִּיעוּ גַּם הֵם וְהֵחֵלּוּ לַחֲצוֹת אֶת הַיָּם בְּעִקְבוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הַמַּצָּב שׁוּב נִרְאָה לְלֹא מוֹצָא.
וְאָז – הֵנִיף מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ, וְהַנֵּס קָרָה שׁוּב: חוֹמוֹת הַמַּיִם קָרְסוּ, וְהַיָּם כִּסָּה שׁוּב אֶת הַשְּׁבִיל. צְבָא פַּרְעֹה טָבַע בַּמְּצוּלוֹת וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִצְּלוּ.
יַם סוּף, הַמְּכֻנֶּה גַּם "הַיָּם הָאָדֹם", מְמֻקָּם בַּקָּצֶה הַדְּרוֹמִי שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, לְחוֹפֶיהָ שֶׁל הָעִיר אֵילַת. כַּיּוֹם יַם סוּף מוֹשֵׁךְ בְּכָל שָׁנָה הֲמוֹנֵי תַּיָּרִים מִכָּל הָעוֹלָם, שֶׁבָּאִים לִנְפוֹשׁ בַּחוֹפִים הַיָּפִים שֶׁלּוֹ וְלִצְלֹל בּוֹ. אֶפְשָׁר לְהֵנוֹת מֵהַנּוֹף הַתַּת-מֵימִי שֶׁל יַם סוּף גַּם בְּלִי לְהֵרָטֵב... הַמְּבַקְּרִים בַּמִּצְפֶּה הַתַּת יַמִּי בְּאֵילַת יְכוֹלִים לְקַבֵּל הֲצָצָה מַמָּשׁ לְתוֹךְ הַיָּם.
סֶרֶט מְצֻיָּר עַל קְרִיעַת יַם סוּף:
וְהִנֵּה סִרְטוֹן נוֹסָף עַל קְרִיעַת יַם סוּף
כָּאן תּוּכְלוּ לְקַבֵּל טְעִימָה מִיָּם סוּף, כְּפִי שֶׁנִּרְאֶה מֵהַזְּגוּגִיּוֹת שֶׁל הַמִּצְפֶּה הַתַּת יַמִּי בְּאֵילַת:
פוסט זה הוא חלק מהמוצר "חידות מתגרדות לארוחת העשר".
