אֶת הַמִּשְׁפָּט "שַׁלַּח אֶת עַמִּי" אָמַר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה, מֶלֶךְ מִצְרַיִם. הַתְּקוּפָה הָיְתָה תְּקוּפַת הַתָּנָ"ךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲבָדִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמֹשֶׁה קִבֵּל מֵאֱלֹהִים תַּפְקִיד לֹא פָּשׁוּט: לָלֶכֶת וּלְדַבֵּר עִם פַּרְעֹה הַמֶּלֶךְ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְשַׁחְרֵר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פַּרְעֹה סֵרַב, וְהִמְשִׁיךְ לְהִתְעַקֵּשׁ בְּהַחְלָטָתוֹ לַמְרוֹת שֶׁמֹּשֶׁה הִדְגִּים לוֹ בִּקְסָמִים אֶת כּוֹחוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים, וְגַם הֶעֱנִישׁ אוֹתוֹ בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת נוֹרָאִיּוֹת. רַק אַחֲרֵי עֶשֶׂר מַכּוֹת נֶעְתַּר פַּרְעֹה וְהִסְכִּים לָתֵת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֹפֶשׁ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם. בְּיָמֵינוּ, הַמִּשְׁפָּט "שַׁלַּח אֶת עַמִּי" הָפַךְ לְסִסְמָא שֶׁל מַאֲבָק לְחֵרוּת וּלְחֹפֶשׁ.
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נִפְגָּשִׁים עִם פַּרְעֹה:
"שָׁלַח נָא אֶת עַמִּי" בְּשִׁיר: