שבת ישראלית בקיבוץ כפר מסריק
אחרי כל כך הרבה סופ"שים גשומים הרגשתי שאני ממש, אבל ממש!!!, חייבת לצאת מהבית לטייל קצת. פייסבוק שמע את המשאלה שלי והקפיץ לי הצעה לסיור נוסטלגי בכפר מסריק. מכיוון שאני גרה בקריית מוצקין, כפר מסריק זה ממש קפיצה של 5 דקות... אז נרשמנו ובאנו. בדיעבד הסתבר לי שהסיורים הללו הם חלק ממיזם גדול יותר שנקרא "שבת ישראלית". המיזם מתקיים בחודשים מרץ עד מאי בכל שישי-שבת ובחינם(!), ומנוהל ע"י המועצה אתרי מורשת.
כשהגענו לשער הקיבוץ כפר מסריק פגשה אותנו בחורה נחמדה ונתנה לנו מפה של אזור האירוע. הילדון בן ה-כמעט-שבע השתלט עליה מיד וניווט אותנו בהצלחה למקום :-). כשנכנסנו אל "חצר הראשונים" של הקיבוץ קיבלו את פנינו המולה של אנשים וילדים, קרון בית קפה בשם "קפה צ'אקוליטא" (תיכף תבינו מה מקור השם המוזר) ומדשאה שעליה הייתה פרושה מחצלת ומשחקים.
לפי המפה היה נראה שהביתן הבנוי מלבנים אדומות שהיה ליד המדשאה הוא הסנדלרייה ובפנים אכן מצאנו ספסלי עץ. במרכז החדר העמוס חפצים היה שולחן ענק. גם השולחן היה עמוס בחפצים, נעלי ילדים, מסמרים, וכלי עבודה שונים ומשונים. בקצוות החדר עמדו מדפים עמוסי נעליים, והאווירה באופן כללי הייתה של מוזיאון קטן ומקסים. הבחור המבוגר והנחמד שמצאנו בפנים אמר לנו שהסיור מיד יתחיל.
אז איך הכינו פעם נעליים?
כמה דקות לתוך הסיור גילינו שהשם של הבחור המבוגר הוא אבריימל'ה, ושהוא הגיע לקיבוץ כילד עם משפחתו, עולים חדשים מליטא. אבריימל'ה סיפר לנו על החיים בקיבוץ בשנות הארבעים ובפרט על הסנדלרייה של הקיבוץ, שהיתה במבנה שבו אנחנו נמצאים. בתקופה ההיא לכל אחד היו בדיוק שני זוגות נעליים: אחד לעבודה ואחת לשעות המנוחה ולשבת. כלומר, נעליים היו נכס יקר שאין לזלזל בו. הסנדלרים בקיבוץ היו מכינים זוג נעליים לכל חבר קיבוץ וגם מתקנים אותן כשצריך.
כדי לדעת למי כבר הכינו נעליים ולמי לא, ניהלו "כרטיס" לכל לקוח. חלק מהכרטיסים השתמרו ומוצגים בסנדלריה. את נעלי הילדים הכינו בשני צבעים בלבד: חום לבנים, אדום לבנות. למה? ככה. זה מה שהיה. ובשנה שלא היה ניתן להשיג עור בצבע חום, גם הבנים הלכו עם נעליים אדומות... :-)
אבריימל'ה המדריך
כרטיסי לקוח
אדום לבנות, חום לבנים
מה עוד עושים בסיור?
בביתן שליד אפשר היה לראות תצוגת כלי חרסינה שיוצרו במפעל "נעמן" שהוקם על ידי חברי הקיבוץ והיה בבעלותו במשך שנים עד שהוחלט למוכרו, וניתן לרכוש שם צלחת ולצייר עליה עם צבעים מיוחדים (אנחנו לא ניסינו). משם המשכנו עוד קצת הלאה וסיירנו בקיבוץ, ושמענו סיפורים על המייסדים ועל יצירות אומנות מיוחדות שניתן למצוא שם. למשל, הפסיפס הענק שנמצא על קיר חדר האוכל, שמשלב את שמות כל המשפחות שבקיבוץ.
יריד תוצרת גלילית
לקראת סוף הסיור חתכנו לכיוון חדר האוכל, שם התקיים יריד דוכנים. בדרך כלל הדוכנים נמצאים בשטח הפתוח, אך בגלל החשש לגשם החליטו בקיבוץ לקיים את היריד בחדר האוכל המרווח. ביריד היו דוכני גבינות, פרחים, תכשיטים, סלים סרוגים, עבודות נגרות מיוחדות, יציקות בטון, אריחי קרמיקה עם הדפסים ועוד ועוד. וכמובן, איפור פנים לילדים של דבי מן המוכשרת. בחוץ התקיימה הופעה נחמדה של תזמורת כלי הנשיפה המקומית.
בדוכן של רינת ברק היו מגוון ערכות יצירה לילדים והבן שלי בחר בשקיק אבנים מצויירות שאותן הוא צבע בהנחה עם טושים מיוחדים שרינת סיפקה. הנה התוצאה :-) היו גם יצירות לילדים בדוכן של יציקות הבטון.
היריד מתקיים אחת לחודש, תמיד בשבת. כדי לדעת מתי צריך לבדוק את דף הפייסבוק של הקיבוץ.
וכל אחד חזר עם משהו
מכיוון שבבית חיכתה לנו ארוחת צהריים התאפקנו לא לקנות מהמטעמים שהיו במקום... אבל סיפקנו את יצר השופינג ברכישת עגילים חדשים (לי) קרש חיתוך מעוצב (לו) וכמובן האבנים המצוירות לתפארת של הקטן. היה כיף.
לסיום, הנה כמה פרטים לשימושכם:
אתר המועצה לשימור אתרי המורשת שם תוכלו למצוא את רשימת המקומות שמוצעים בהם סיורים בחינם בכל שישי ושבת, וגם להירשם לסיורים. לפי האתר שלהם המיזם יהיה פעיל עד סוף חודש מאי.
דף הפייסבוק של כפר מסריק בו תוכלו להתעדכן על תאריכי היריד החודשי.
.
