מייקינג אה דיפרנס

השבוע השתתפתי בכנס FabLearn 2018, שהכותרת שלו היתה "מייקרים מעצבים למידה".

לעולם המייק נחשפתי רק בתקופה האחרונה ואני עדיין מנסה לדייק ביני לבין עצמי מה זה בדיוק.

אז כתבתי על זה פוסט.

מי הם המייקרים?

לפי ויקיפדיה, תנועת המייקרים או "המייקרס" (Makers) הם יצרנים פרטיים חובבי טכנולוגיה: ביניהם מהנדסים, מעצבים וממציאים יצירתיים. באמצעות מדפסות תלת ממד ביתיות, רכיבים אלקטרוניים זולים והוראות שהורדו מהאינטרנט, אנשים אלו מנסים ומצליחים לבנות בעצמם בבית צעצועים מתוחכמים, רובוטים, מזל"טים, מדפסות תלת ממדיות ואפילו לוויינים. למעשה, כיום כל בנאדם עם חוש טכני ומעט מוטיבציה יכול לייצר בבית דברים שפעם יכלו לייצר רק במפעלים.

הנה לינק לכתבה ב"כלכליסט" על ההתחלה של תנועת ה"מייקרים"

מה הקשר של זה ללמידה?

מייקרים יכולים להעיד, שחלק מהכיף בלבנות מוצר בעצמך לבד בבית הוא שתוך כדי תהליך התכנון והבנייה אתה לומד המון דברים חדשים. גם (ואולי בעיקר) מהדברים שלא הצלחת לעשות. מורים שהתחברו לרעיון, התחילו לקדם הוראה בשיטות לימוד חדשות שבהן התלמיד מעורב בלמידה תוך כדי עשייה, כאשר המטרה היא יצירת תוצר אישי משלו. מבחינת מטרות ההוראה, הדרך לתוצר – ולא התוצר הסופי – היא זו שתורמת ללמידה. והעובדה שמדובר בפרוייקט אישי יוצר אצל התלמיד מוטיבציה ורצון ללמידה.

נשמע מצוין אבל...

למידה באמצעות בנייה או התנסות (Learning through making) לא יכולה להוות תחליף ללימודים (schooling), שבהם למשל לומדים תיאוריה ועקרונות בסיסיים שניתן אחר כך להשתמש בהם ולהבין את משמעותם בתהליך העשייה. חוץ מזה, רוב בתי הספר שקיימים כיום אינם מתוכננים כמייקר-ספייס. אפילו לא קרוב לזה. הכיתות צפופות, עמוסות ואין בהן את הציוד המתאים. גם חלק מהמורים עצמם לא ממש ערוכים למעבר לשיטות הוראה חדשות או מעוניינים לאמץ כאלה.

פאב-לאב-ים

זו כנראה אחת הסיבות לכך שהראשונים שאימצו את ההשפעה של המייקרס הם המוסדות להשכלה גבוהה. הם יזמו הקמתן של FabLabs (קיצור של Fabrication Laboratory), שמטרתן לאפשר לסטודנטים ולאנשים מן השורה לפתור בעיות על ידי ייצור של הכלים הדרושים להם (במקום לרכוש אותם או להשתמש במיקור חוץ). במעבדות הללו ניתן לקבל שירותי הדפסת תלת-ממד, חיתוך לייזר, חיתוך פלסטיק ואפילו ייצור מעגלים חשמליים. וכמובן גם עזרה בתכנון ובביצוע.

כיום קיימות מעבדות ייצור מסוג זה במקומות רבים בעולם, כאשר כל מעבדה מתאימה את עצמה לצרכים של האוכלוסיה בה היא ממוקמת. למשל בבירת האופנה, מילנו, אפשר למצוא מכונת תפירה ב-FabLab לצד מחשבים ומכונות לחיתוך עץ. בישראל קיימות FabLabs במדעטק בחיפה, בתל אביב, בחולון, בירושלים ובעוד מקומות.

פרויקט "FabLab בבית הספר" נגזר מרשת ה-FabLab האקדמית. בחללים כאלה, התלמידים עובדים ביחד במרחב הדיגיטלי והפיזי. הם משתמשים בכלים דיגיטליים כדי ליצור עיצובים שמהם אחר כך אפשר לייצר דברים, למשל ע"י מדפסות תלת-ממדיות. כתוצאה מכך, הלמידה במרחב ה-FabLabs שמה את הפוקוס בלמידה על עקרונות של הנדסה, רובוטיקה, ועיצוב. הדגש הוא על ניסוי של רעיונות חדשים, פתיחות לחשיבה יצירתית ומקורית של התלמיד, בניגוד לבניית "קיט" מוכן שמישהו אחר כבר הגדיר מראש. וגם עידוד יזמות.

לסיכום

תנועת המייקינג מזמינה שפע של הזדמנויות לאנשים שאוהבים ליצור ולייצר, אבל גם לשינוי תפיסה בחינוך ולפיתוח שיטות חדשות ללמידה והקניית ידע. זה בטח לא יקרה מחר בבוקר, אבל מעניין לראות איך השינוי מחלחל, לאט אבל בטוח..

הנה סרטון קצר על תנועת המייקרס: