התחלות חדשות יכולות להיות גם קשות
- לפני 13 שעות
- זמן קריאה 5 דקות
בעוד כמה ימים מסתיים החופש הגדול, מתחילה עוד שנת לימודים וגם ראש השנה בעוד שבועיים. ופתאם תפסתי שהשנה העניין הזה של "התחלות חדשות" רלוונטי לי יותר מהרגיל.
פשוט כי יש לנו במשפחה כמה וכמה התחלות חדשות:
בשבוע שעבר הבת שלי התחילה שנת שירות: שנה של התנדבות מטעם תנועת הצופים. היא רצתה בזה מאוד, עברה תהליך של מיונים וחיכתה שכבר יתחיל. במסגרת שנת השירות היא גם עזבה את הבית ועברה לגור בקומונה עם עוד ארבע נערות בנות גילה. בקיצור – התחלה חדשה שהיא בחרה בה לגמרי, התרגשה לקראתה וחיכתה לה. ואז זה באמת הגיע...
ופתאום - געגועים הביתה, לחדר שהוא רק שלה, לחברים בבית, לסביבה הבטוחה והמוכרת.
קיבלנו הרבה שיחות טלפון, והיו גם דמעות. היה לה קשה.
גם אני עומדת בקרוב בפני התחלה חדשה משלי: אחרי כמה שנים טובות במקום העבודה הנוכחי (לא העסק! אלא הDay-Job שאני מתחזקת במקביל אליו), אני עוברת למקום עבודה חדש. גם במקרה שלי מדובר בשינוי שרציתי, פעלתי כדי שיקרה ובחרתי בו. ובכל זאת, ככל שמועד המעבר מתקרב, לצד ההתרגשות יש בי גם לא מעט חששות: אנשים חדשים, תפקיד חדש, המון דברים שאני עדיין לא יודעת – והמקום הזה, שבו לא הייתי כבר המון זמן, של "להיות החדשה". קצת מפחיד.
לא כל ההתחלות נולדו שוות
יש התחלות שמחכים להן בהתרגשות:
ילדים שעולים לכיתה א', למשל, איזו התרגשות וציפייה! הילקוט והקלמר כבר מוכנים ומחכים, והם מרגישים שהם סוף סוף "גדולים".
ויש התחלות שאולי היה נחמד יותר לוותר עליהן:
למשל כשהחופשה הסתיימה וצריך לחזור ולקום מוקדם בכל בוקר... חוזרים לשיעורים, למטלות ולשגרה. או למשל כאשר עוברים כיתה או בית ספר בגלל נסיבות שלא בחרנו בהן כמו מעבר דירה. אצל מבוגרים זה יכול להיות שינוי שלא רצינו בו (כמו פיטורים או גירושים) או שינוי אחר שהחיים פשוט הנחיתו עלינו.
ברור שהרבה יותר קל להתמודד עם התחלה שרצינו ובחרנו בה.
אבל השבוע האחרון הזכיר לי שגם כשאנחנו מאוד רוצים משהו, זה לא אומר שזה יהיה קל!
אפשר לחכות לכיתה א' בציפייה - ולהיבהל בבוקר הראשון.
אפשר לבחור בשנת שירות - ואז להתגעגע נורא הביתה.
אפשר לבחור לעבור לעבודה חדשה, לדעת שזו ההחלטה הנכונה - ועדיין לחשוש מההשתלבות בתפקיד החדש.
הרצון בשינוי והקושי להתמודד איתו יכולים להתקיים זה לצד זה.
איך עוזרים לילדים (וגם לעצמנו) להתמודד עם התחלות חדשות?
אין כמובן דרך להעלים לגמרי את החששות שמתלווים לשינוי. וכנראה שגם לא צריך. אבל יש כמה דברים שיכולים לעזור, ריכזתי פה כמה רעיונות:
פשוט להתכונן לזה
זה נשמע טריוויאלי אבל זה באמת הדבר שהכי יכול לעזור בהפגת חששות: לעשות הכנה. כשיודעים בערך מה הולך לקרות אז מרגישים בטוחים יותר. הילד עולה לכיתה א'? תעברו איתו על הציוד שבתיק, תתרגלו איתו מה שמים בתאים השונים שבילקוט, איפה נמצא הקלמר ואיפה ארוחת העשר. עוברים דירה? תעשו כמה סיבובים באזור החדש, תכירו לילדים איפה נמצאים גני המשחקים, ואפשר גם להתחבר מבעוד מועד לקבוצות פייסבוק או וואטסאפ שכונתיות ולנסות לקבוע להיפגש עם משפחות שיש להם ילדים בגילאים דומים.
להכיל את החששות
כשהילד אומר "אני לא רוצה ללכת מחר", האינסטינקט שלנו הוא לפעמים לענות מיד: "אבל יהיה לך כיף! אתה תראה!" ולנסות להעלים את החששות, לנסות ולתקן את התחושה ולהפוך את הפחד לציפייה.
אולי אתם בטוחים שבאמת יהיה לו כיף. אבל כרגע קצת קשה לו. הדבר היותר מועיל שאנחנו יכולים לעשות הוא פשוט לתת מקום לתחושה הזאת. כלומר, לתת לילד להביע את החששות, וגם להשתדל עד כמה שאפשר להכיל את זה בעצמנו. לא כל פחד אפשר (או צריך) לפתור. לא כל בכי מחייב פעולה לתיקון המצב. אפשר להתרגש ממשהו ולפחד ממנו בו-זמנית. וזה אפילו די טבעי להרגיש ככה.
לא להסיק מהימים הראשונים איך תיראה כל השנה ימים ראשונים הם ימים מוזרים. עוד לא יודעים איפה יושבים, מי החברים, מה המורה מצפה מאיתנו ואפילו איפה השירותים. למבוגרים שמתחילים עבודה חדשה יש גרסה משלהם לאותה חוויה בדיוק. כי לוקח זמן עד שמקום חדש הופך למוכר. לכן כדאי להזכיר לילדים - וגם לעצמנו - שהימים הראשונים הם קשים בעיקר כי הם הימים הראשונים. ואם יש קשיי הסתגלות בשבוע ואפילו בחודש הראשון, זה לא אומר שזה "תמיד" יהיה ככה. ולא חייבים להחליט כבר ביום הראשון אם זה טוב או לא. אפשר וכדאי לתת לזה שבוע. ואז אולי עוד אחד.
להתמקד בעתיד הקרוב, ולא ברחוק
"שנה שלמה" זה חתיכת זמן די ענקית. בעיקר עבור ילדים או אנשים צעירים. הרבה יותר קל לדמיין את מחר בבוקר, או לתכנן את הלו"ז עד סוף השבוע.
מי ייקח אותי מחר לבית הספר? באיזה יום אני נפגש עם החבר שלי? מה נכין לארוחת הערב? מתי יוצאים הביתה?
כשמשהו חדש מרגיש גדול מדי, לפעמים עוזר להקטין אותו לגודל שאפשר להתמודד איתו: לא כל השנה. רק היום הבא. רק השבוע הקרוב.
להשאיר משהו מוכר בתוך כל החדש
כשכל כך הרבה דברים משתנים בבת אחת, הדברים הקטנים והמוכרים מקבלים פתאום חשיבות גדולה.
זו יכולה להיות שגרת הבוקר הקבועה, ארוחת ערב משפחתית, חפץ אהוב מהבית שנמצא בתוך התיק - אפילו בובה, משחק קטן או ספר. הדברים המוכרים מהווים "עוגן" שעוזר לילדים וגם לנו להתמודד ולהתמקם במצב החדש.
להזכיר להם שהם לא לבד בתוך הקושי כשהילדים שלי היו צעירים יותר, אהבתי את הרעיון של לשלוח איתם משהו קטן שיפגוש אותם באמצע יום הלימודים: פתק עם משפט אוהב, בדיחה או חידה. למעשה, משם צמחו בהמשך גם כרטיסי החידות המתגרדות שלי לקופסת האוכל.
אבל ממש לא צריך כרטיסים מיוחדים בשביל זה. כל אחד יכול לקחת פיסת נייר ולכתוב עליה "מחכה לשמוע איך היה היום", לצייר לב קטן או להשאיר מדבקה צבעונית או מצחיקה. גם לבת שלי, חובבת האפייה, הגנבתי לתיק מתנה קטנה שתזכיר לה שאנחנו חושבים עליה. היא העריכה את זה. לפעמים תזכורת קטנה מהבית היא בדיוק הדבר הזה שעוזר להסדיר את הנשימה באמצע יום מלא בדברים חדשים.
וטיפ אחרון - לזכור שגם לנו זה קורה
זה הדבר שאני לוקחת איתי במיוחד השנה. אנחנו, המבוגרים, נוטים לדבר עם הילדים על התחלות חדשות כאילו אנחנו כבר סיימנו עם השלב הזה בחיים. אנחנו יודעים להסתדר. אנחנו מנוסים. הם אלה שצריכים ללמוד להתמודד.
אבל האמת היא שאנחנו מתחילים מחדש כל החיים. גם אנחנו מגיעים למקומות שבהם אנחנו לא מכירים אף אחד. גם אנחנו נכנסים לתפקידים שאנחנו עדיין לא יודעים לעשות. גם אנחנו נפרדים מאנשים וממקומות מוכרים. לפעמים אנחנו בוחרים בשינוי בשמחה, ולפעמים הוא נכפה עלינו.
וגם אנחנו יכולים להתרגש ולפחד באותו הזמן. ואפשר כמובן לשתף את הילדים במקרים שבהם גם אנחנו עברנו דברים דומים, ואיך התמודדנו, ואיך זה הסתדר בסופו של דבר והסתגלנו. אם זה קרה לנו ושרדנו כדי לספר על זה, אז אולי גם הם יכולים... לא? :-)
אז השנה, כשהילדים שלי מתמודדים עם ההתחלות החדשות שלהם, אני מזכירה לעצמי שבקרוב מאוד יגיע גם היום הראשון שלי. גם אני אכנס למקום שבו עוד לא אדע איפה כל דבר נמצא, מי האדם הנכון לשאול, מה בדיוק מצפים ממני ואיך הדברים עובדים. כנראה שאין גיל שבו התחלות חדשות מפסיקות להיות קצת מפחידות. אבל אני כבר יודעת מניסיון העבר שלאט לאט השמות והפנים יהפכו למוכרים, ותיווצר לי שגרה חדשה, שבתקווה שהיא תהיה נחמדה ומעניינת. ושיום אחד אגלה שהמקום שהיה כל כך זר ביום הראשון הפך "למקום שלי".
אז לכל הילדים שמתחילים השבוע גן חדש, כיתה חדשה או בית ספר חדש – וגם לכל ההורים שמתחילים משהו חדש משלהם – אני מאחלת התחלה טובה. לא בהכרח התחלה בלי חששות ובלי ימים קשים.
פשוט תתנו לה מספיק זמן כדי להפוך למשהו טוב.
תגובות