מקום לדאגה - פעילות ליום המעשים הטובים
"יום המעשים הטובים" הוא אירוע שנתי שנחגג ברחבי העולם, יום שמציין את עשיית הטוב. המסר העיקרי ביום זה הוא שמעשה טוב יכול להיות כל דבר - החל מחיוך לאדם ברחוב, או ביקור בביתו של שכן קשיש, ועד להתנדבות בפרויקטים למען החברה והסביבה כגון שיפוץ וצביעת מעונות יום והוסטלים, ניקיון חופים, מפגשים בין דוריים, ימי כיף לאוכלוסיות נזקקות, הקמת גינות קהילתיות ועוד.
במסגרת פעילות בית הספר כל כיתה התבקשה למצוא רעיון לפעילות ברוח "יום המעשים הטובים", וכמובן שזו היתה צריכה להיות פעילות שהילדים יכולים להשתלב בה. אנחנו בחרנו בהכנת "בובות דאגה" לילדים שמאושפזים בבתי חולים, כדי לעזור להם להרגיש יותר בנוח ופחות מודאגים במהלך שהותם. פעילות זו משלבת יצירה עם היכרות של תרבות מארץ אחרת, ובעיני היא דרך נפלאה להביע הזדהות ולהפיץ שמחה.
בובות דאגה - מה זה?
בובות דאגה הן בובות קטנות המיוצרות באופן מסורתי בגואטמלה ובמקסיקו, בעבודת יד. מדובר במסורת עתיקה, שמקורה עוד בימי תרבות המאיה: הרעיון מאחורי הבובות האלה הוא שאדם (או ילד) שמתקשה להירדם בלילה בגלל דאגות ומחשבות על קשיי היום, יספר לבובה על הדאגות שלו לפני שהוא הולך לישון. כך, הדאגות יעסיקו את הבובה במקומו, והאדם יוכל לישון בשלווה, מתוך אמונה שבבוקר הבעיה כבר לא תטריד אותו. בובות דאגה הן דרך מצוינת לעזור לילדים להתמודד עם חרדה, מתח ופחדים.
כדי להסביר לילדי הכיתה את הרעיון של בובות הדאגה נעזרתי בספר "לאן הולכות הדאגות בלילות". ניתן למצוא ביוטיוב מספר גרסאות מוקראות של הספר הזה (למשל כאן). עלילת הספר עוסקת באילי, ילד מודאג במיוחד. כשבאחד מהלילות הוא מתארח אצל סבתו ומתקשה להירדם מרוב דאגה היא מספרת לו על בובות הדאגה ונותנת לו כמה משלה. וזה באמת עוזר... :-) תציצו בסיפור המלא. את הסרטון הקרנו לילדים בכיתה כפתיחה לפעילות.
הכנת הבובות
את בובות הדאגה המסורתיות מכינים משאריות חוטים ובדים, אבל לטובת הפעילות הכיתתית הלכנו על גרסה פשוטה וקלה יותר שכוללת מקל ארטיק, מנקה מקטרות, שאריות צמר, כדור קלקר וסול דביק. כמובן שהיינו צריכים כמה הורים מתנדבים שיעזרו, כי חלק מהילדים נזקקו סיוע.
את הרעיון הבסיסי להכנת הבובות אפשר לראות בסרטון הזה.
אני מצרפת את ההוראות לגרסה שאני בחרתי:
עם המספריים עושים חריץ בכדור הקלקר, ונועצים אותו בקצה של מקל הארטיק.
מציירים עיניים ופה על הכדור.
מכינים שערות: מלפפים חוט צמר על כף היד כמה פעמים, וקושרים באמצע. חותכים את הקצוות כך שמתקבלת אסופה של חוטים קצרים קשורים יחד (כמו בתמונה המצורפת). את השערות הכנתי מראש בבית כדי לחסוך זמן ובלגן בכיתה.
מדביקים את ה"שיער" על החלק העליון של כדור הקלקר. אפשר לעשות לבובה תספורת, בהתאם לדמות שרוצים ליצור. * הערה: את השערות מומלץ להדביק עם אקדח דבק חם, כי דבק רגיל לא מתייבש מספיק מהר וזה מקשה על המשך העבודה. מומלץ לשים הורה מתנדב אחד בתורנות "דבק חם" שידביק את השערות למי שמבקש.
חותכים את מנקה המקטרות באמצע לשני חתיכות: חתיכה אחת תשתמש להכנת הידיים, והשנייה עבור רגליים. פשוט מלפפים את מנקה המקטרות סביב מקל הארטיק בחלקו העליון ובחלקו התחתון, בהתאמה.
גוזרים מהסול הדביק בגדים: חולצה, מכנסיים, שמלה או חצאית. צריך לגזור שני חלקים זהים ולהדביק אותם זה לזה כך שאחד מכסה את החלק הקדמי של הבובה והשני את חלקה האחורי.
אפשר להוסיף קישוטים עם טושים, או עם אבנים צבעוניות, ליצירת מראה ייחודי לפי הטעם האישי. אצלנו חלק מהילדים בחרו לעצב ולעטר את החולצה בהתאם לצבעי קבוצת הכדורגל האהובה עליהם :-)
גם אריזה יפה זה חשוב :-)
לאחר השלמת הבובות, ארזנו אותן בשקיות צלופן עם גלויה שמכילה הסבר על מטרת הבובות. את הגלויה עיצבתי והדפסתי מראש, כאן תוכלו להוריד את הקובץ עם הגלויה שאני הכנתי. כמו כן, בשיעור נפרד, המורה עבדה עם הילדים על הכנת ברכה אישית לילדים החולים, שגם אותה צירפנו לשקיות.
את שקיות הצלופן עם הברכות הבובות העברנו לבית החולים "בני ציון" בחיפה והן חולקו לילדים המאושפזים שם.
הנה כמה דוגמאות לתוצרים של הילדים:
מילה לסיכום
הכנת בובות דאגה היא רעיון מגניב, בפרט ליום המעשים הטובים. אני חייבת להגיד שחלק מהילדים ממש השקיעו ועבדו בחריצות ומכל הלב על הבובה שלהם, והתאכזבו כשהזכרנו להם בסיום הפעילות שזה מיועד לילדים אחרים... (הבטחתי למורה שנעשה שוב פעילות כזו, הפעם עבור הילדים עצמם :-) ). בעיני, הפעילות היא לא רק מהנה ויצירתית, אלא גם הזדמנות ללמד את התלמידים את ערך האמפתיה והאדיבות. התלמידים למדו גם על תרבויות ומסורות שונות, שכן לבובות דאגה יש היסטוריה עשירה במדינות אמריקה הלטינית.
לסיכום, הכנת בובות דאגה לילדים חולים ביום המעשים הטובים היא דרך נפלאה להפיץ אהבה, חסד וחיוביות. זוהי פעילות פשוטה אך בעלת השפעה שיכולה לעשות הבדל אמיתי בחייהם של אלה שמקבלים את הבובות.
ולסיום, מצרפת את מילות השיר "מקום לדאגה" שכתב יהונתן גפן, שנפטר ממש השבוע:
"בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.
אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה.
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא.
אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא."
אז אל תדאגו... או שפשוט תמצאו מקום לדאגות שלכם :-)
מאחלת לכם להיות תמיד בצד הנותן...
