כל אחד הוא אור קטן (וגם אני) - פוסט סיכום תקופה אישי
אוטוטו ערב נר ראשון של חנוכה, וגם בדיוק מסתיימים להם חודשיים די משמעותיים מבחינתי – החודשיים הראשונים של פעילות אמיתית בעסק שלי, מידעל'ה. אז לשם שינוי – לא פוסט על פעילות או ילדים, אלא פוסט סיכום אישי וקמצוץ של השראה בשבילכם.
המהנדסת שבי לא מתאפקת, אז הנה כמה מדדים מספריים:
- רשימת תפוצה של מעל 500 אנשים, שנבנתה ב-4 חודשים.
- מעל 550 מארזים של "חידות מתגרדות" שנמכרו מאז שפתחתי את המכירה (כחודשיים). רובם ללקוחות בודדים, כ-150 מהם לקבוצות קטנות שהתארגנו ביחד ולועדי הורים.
- מעל 30 רכישות של קובץ "משחקי חפש את המטמון" (בקרוב יהיו גם לחשבון!)
- 18 פוסטים בבלוג
- 13 ניוזלטרים שנשלחו (שולחת אחת לשבוע)
- המון המון פידבקים מחממי לב שקיבלתי מלקוחות ומאנשים שראו תמונות של המוצר... דרך האתר, במייל, בפייסבוק האישי והעסקי, ודרך טופס המשוב.
אז תרשו לי שנייה לעוף על עצמי, כי זה פשוט – וואו. לגמרי וואו.
ועכשיו שנחחתי חזרה, אני רוצה לספר קצת על מאחורי הקלעים של המוצר הזה. זה יהיה קצת ארוך אבל מאמינה שייתן לכם השראה. אם אתם בדיוק עסוקים כרגע, אל תמחקו אל המייל – תשמרו אותו ליום כזה שהכל הולך קצת קשה. לכולם יש כאלה.
אז נתחיל...
פלש-בק ללפני כ-5 שנים
הייתי ראש צוות פיתוח של פרוייקט מעניין וייחודי בחברה בטחונית ידועה. עשיתי את התפקיד הזה כבר כ-5 שנים, חנכתי כבר הרבה אנשים תחתי וגם קולגות שעבדתי מולם. זה התחיל להימאס עלי. לראשונה בחיי המקצועיים התחלתי לתהות האם אני רוצה להמשיך ולעשות את זה עד הפנסיה. התשובה היתה: לא. אבל לא היה לי מושג מה אני כן רוצה לעשות.
שנה וחצי קדימה
הבן השלישי שלי, אוהד, מגיח לעולם ואני יוצאת לחופשת לידה של כמעט חצי שנה. בניגוד לחופשות הלידה שהיו לי עם שני אחיו הגדולים, הפעם לא התחשק לי לחזור לעבודה. במהלך החופשה הודיע לי ראש הפרוייקט החביב שלי שהוא מקודם לתפקיד אחר. גם ראש המחלקה שלי מבשרת לי על שינויים ארגוניים במחלקה שאינם לטעמי.
בקיצור – כל הסימנים מעידים על כך שאני צריכה לזוז. אבל לאן???
במהלך חופשת הלידה אני נתקלת בקורס דיגיטלי שעוסק במושגים "חופש כלכלי" ו"הכנסה פאסיבית" ולראשונה אני נחשפת לעולם של המסחר האלקטרוני והקורסים הדיגיטליים. אני – שלא רכשתי מעולם שום דבר ברשת – פותחת חנות קטנה באיביי ומתחילה למכור תקליטים ודיסקים יד שנייה בגרושים לכל מיני אנשים ברחבי העולם.
חופשת הלידה מסתיימת... והופ!
במקום לאכול צהריים בנחת עם הילדים ולקפל כביסה, אני צריכה לדחוס קרוב ל-9 שעות עבודה ליום. מזל שאני לפחות גרה קרוב לעבודה. הפער בין החיים באיזי שהיו לי בזמן חופשת הלידה לבין החיים-בלי-דקה-לנשום שאני חווה עכשיו גורם לי לפנטז יותר ויותר על שינוי.
במקביל לעבודה במשרה מלאה על הפרוייקט וקידום קטן בתפקיד, אני ממשיכה לתחזק את החנות באיביי ומתחילה לעבוד על רעיון שיש לי: מדבקות טריוויה לכריך. בתוך כחצי שנה אני מצליחה להפיק אבטיפוס ראשון של "חידות מתגרדות" ומייצרת 100 יחידות בגרסת מדבקות ו-100 נוספות בגרסת כרטיסים.
אני עובדת על זה בשעות הקטנות של הלילה, ולאט-לאט אני נהיית מותשת. צליל ה"צ'יצ'ינג" של הרכישות מאיביי כבר לא מרגש אותי. אני עצבנית ועייפה. כשאני עם הילדים אני רוצה ללכת למחשב, וכשאני במחשב אני מרגישה אשמה שאני לא עם הילדים. התקשורת עם הילדים הגדולים מתחילה להיות מאתגרת יותר ויותר. הבלגן בבית, ההתעסקות עם הלימודים והדיווחים מבית הספר מתסכלים אותי. אני מרגישה שחסרה בבית נוכחות של מבוגר אחראי ואני מרגישה שזה תפקיד שנועד לי, למרות שאני לא בטוחה שאני מסוגלת לבצע אותו.
אני מרגישה במלכוד.
אוגוסט 2016
ארגז של "חידות מתגרדות" נוחת אצלי בבית. וואו. זה אמיתי.
שולחת אותו למספר משפחות לנסות, הפידבקים מצויינים.
ואז נופל לי האסימון ב"גונג" ענק: אני לא באמת יכולה לעשות את זה. לא ככה. לא עם משרה מלאה כמנהלת, עם שני ילדים ותינוק, וחנות באיביי. זה פשוט לא רציני. אני יוצרת קשר עם כמה חברות משחקים כדי לבדוק אם מעוניינים ברעיון, לשת"פ. כולם מסבירים לי שמשחק חד פעמי זה לא מעניין. רק אחד מתלהב אבל לא יוצא מזה כלום.
נשברת.
סוגרת את החנות באיביי בלב כבד.
מרגישה שאני בתוך בור של חוסר ידיעה ודכדוך. פוחדת ולא יודעת איך לצאת.
אוגוסט 2017 (שנה קדימה)
לאחר שנה שבה נעזרתי באנשי מקצוע שעזרו לי לצאת מהבור ולחזור להאמין בעצמי, אני עוזבת את המשרה הנחמדה שלי ואת הפרוייקט בעבודה שגידלתי וטיפחתי באהבה ויוצאת לדרך חדשה. מתחילה משרה חלקית של מהנדסת-ראש-קטן בסטראטאפ, ועובדת רוב הזמן מהבית. מתרגלת לשגרה חדשה של עבודה במקביל לטלויזיה ולרעש של הילדים. זה דווקא נחמד. מכינה להם אוכל טרי. הם אפילו אוכלים לשם שינוי.
במקביל אני מתחילה לבדוק איך אני יכולה להפיק ולייצר לבד גרסה מסחרית של "חידות מתגרדות". ואז. מגלה... שההוא שהתלהב מהרעיון שלי - הפיק בעצמו מוצר משלו! ואפילו בלי לשתף אותי! ושהוא מוכר אותו במחירי הפסד ב"מקס סטוק" כי הוא לא מצליח למכור אותו בחנויות המשחקים.
מתבעסת. כועסת.
מפיקה לקחים ומחליטה להוסיף לחידות כמה שדרוגים: מסר של השראה מאחור, קוד סריקה לעמוד עם הרחבת מידע באתר, קופסה מזמינה עם חלון שאפשר לראות מה יש בפנים.
מוצאת מאיירת, מקימה אתר עם בלוג וחנות. פותחת קופת חסכון כדי לממן את כל הסיפור. עובדת בבוקר, עובדת בלילה, מקצצים בהוצאות ומסתדרים איכשהו.
ולאורך הדרך אני פוגשת ומכירה אנשים נפלאים, שחלקם עצמאים כבר שנים, וחלקם – כמוני – עצמאים טריים, וחלקם בכלל שכירים שעושים דברים מעניינים, או כאלו שהם גם וגם.
עולם נפלא של אפשרויות שפשוט לא ידעתי שבכלל היו קיימות שם. וכולם מעריכים ומבינים אותי ואת המהלך שעשיתי (חלק עשו מהלך דומה בעצמם), ומגלים אמפתיה, ומתלהבים מהמוצר. כיף!
והנה, חזרתי לכאן - דצמבר 2018
השבוע התראיינתי אצל המנטורית שמלווה אותי כבר כחצי שנה בליווי עסקי (אפשר למצוא את הראיון בדף הפייסבוק שלי). היה לי ממש כיף, שאני יכולה לספר על העסק ועל המוצר כמשהו חי – משהו שמתרחש – ולא פנטזיה בראש שלי.
אני עוד לא לגמרי יודעת לאן זה הולך.
אני לא יודעת אם העסק הזה ימשיך לגדול או שאעבור בהמשך לעשות דברים אחרים.
אני רק יודעת שכיף לי עכשיו ושאני ממש מסוקרנת לדעת איך הסיפור יימשך... 😊
ואם שרדתם עד כאן, אז רק עוד כמה משפטים...
אם יש משהו שאתם רוצים לשנות בחיים שלכם או להשיג. והוא נראה אולי בלתי אפשרי כרגע. אל תוותרו. במקום לשאול "האם אני יכול להשיג את זה?", תשאלו "איך אני יכול להשיג את זה?". תתמידו בשאלה הזו והמוח שלכם יתמקד באיתור ההזדמנויות שיאפשרו לזה לקרות. בדרכים שבחיים לא הייתם מצפים להן. כמו שנר ועוד נר ועוד נר יכולים להאיר חדר שלם, כך גם סדרה של צעדים קטנים, לאורך זמן, יכולים להוביל להתקדמות משמעותית. העיקר לא לוותר.
חג חנוכה שמח!
ממני הדס
